Schloss Sanssouciמדריך שמע

הבנייה של מקלט אינטימי זה החלה ב-14 באפריל 1745, ובאופן יוצא דופן, הארמון נחנך שנתיים בלבד לאחר מכן, ב-1747. בניגוד לארמונות רחבי הידיים ורבי הקומות של מלכים אירופאים אחרים, פרידריך עמד על כך שהארמון יהיה בעל קומה אחת בלבד. בחירה זו יצרה אווירה מקורקעת ואינטימית, אף על פי שהאדריכל שלו, גאורג ונצלס פון קנובלסדורף, העדיף קומת מרתף גבוהה ומסורתית יותר. החצר הצפונית הזו משמשת כנקודת הכניסה הרשמית לאורחים, ומהווה חיץ בין העולם הציבורי לבין המקלט הפרטי של המלך. היא עומדת בניגוד מוחלט לגנים המדורגים בצד השני, שתוכננו לטיולים מבודדים ולהתבוננות. כאן, הפשטות האדריכלית משקפת את רצונו של פרידריך בחיים המונחים על ידי תבונה ותשוקות אישיות, ולא על ידי הראוותנות הנוקשה והמכבידה האופיינית לתקופת הבארוק. על ידי שמירה על ארמון נמוך, הבטיח המלך שיוכל לצאת ישירות מחדריו אל הטבע שהעריץ כל כך, מאפיין מגדיר של הפילוסופיה האישית שלו, 'סנסוסי' (Sanssouci), שפירושה 'ללא דאגות'.

Photo: Mbzt · CC BY-SA 3.0

שורה כפולה זו של עמודים קורינתיים יוצרת חיבוק מונומנטלי לכל מי שמגיע לצד הצפוני של הארמון. הקולונדה, שתוכננה על ידי גאורג ונצלס פון קנובלסדורף, נבנתה כדי לשרת מטרה אסתטית ומעשית כאחד. היא מסתירה ביעילות את הארמון מפני רוחות הצפון הקרירות, ובמקביל יוצרת תחושה של הגעה רשמית. אף על פי שקנובלסדורף היה האדריכל הראשי, המלך שרטט בעצמו רבים מהמושגים המקוריים למבנה זה, מה שמשקף את גישתו המעורבת בכל פרט במעון הקיץ שלו. בהליכה בתוך מסדרון מעוקל זה, התבנית הקצבית של העמודים יוצרת גבול אדריכלי מתוחכם. חלל זה משמש כסף האחרון לפני הכניסה לדירות המלכותיות. השימוש בסדר הקורינתי, המאופיין בכותרות עלי אקנתוס מעוטרות, מעניק תחושה של אלגנטיות קלאסית שנשמרת לאורך כל השטח. אזור זה מייצג את פניו הציבוריים של המלך, הקדמה מרשימה ומכובדת שמתחלפת בהדרגה בחללי הפנים בסגנון הרוקוקו האישיים והקלילים יותר הממתינים ממש מעבר לפתח.

Max Baur · CC BY-SA 3.0 de

בכניסה לארמון דרך פורטל זה, המעבר מהחוץ המפואר אל הפנים האינטימי הופך לברור. העיצוב מדגיש את הקלילות והאווריריות המרכזיות בסגנון הרוקוקו הפרידריכיאני, תוך שימוש בפלטה של לבן צח וזהב מנצנץ. מעל הדלת, תבליט זהב לוכד את האור, בעוד עמודים קורינתיים מוזהבים ממסגרים את הכניסה בעושר מלכותי. אחד המאפיינים הבולטים ביותר של ארמון סנסוסי הוא עומקו הצר, המשתרע על 15.4 מטרים בלבד. בחירה אדריכלית זו אפשרה שורה אחת של חדרים מחוברים (Enfilade), סידור שבו הדלתות מיושרות כך שניתן להביט ישר דרך כל הארמון מקצה לקצה. פריסה זו הבטיחה שכל חדר יישאר מואר ומחובר לחוץ, מה שחיזק את הרעיון של ביתן גן ולא של מבצר. כאשר האורחים נכנסו למבואה זו, הם שקעו מיד בחלל שנועד להרשים לא באמצעות גודל עצום, אלא באמצעות פרטים מעודנים ואווירה של אלגנטיות שנאצרה בקפידה. כניסה זו מכינה את הבמה לגילוי הדרגתי של החללים הפרטיים והחצי-ציבוריים של המלך.

Richard Mortel from Riyadh, Saudi Arabia · CC BY 2.0

תקרת אולם הכניסה כוללת אלגוריה מורכבת שצוירה על ידי יוהאן הרפר, והושלמה בשנת 1746 ממש לפני הפתיחה החגיגית של הארמון. היא מתארת את פלורה, אלת הפרחים והאביב, מוקפת בתינוקות שובבים (כרובים) בתוך שמיים רכים ומלאי עננים. בחירת הנושא הזה אינה מקרית; היא משמשת כגשר תמטי בין פנים הארמון לבין הגנים רחבי הידיים שבחוץ. על ידי הצבת אלת האביב בתחנה הפנימית הראשונה, פרידריך סימן לאורחיו שזהו מעון המוקדש לעונות הצמיחה וליופי של הטבע. גווני הפסטל הבהירים והקומפוזיציה האוורירית הם סימני היכר של סגנון הרוקוקו הפרידריכיאני, שהעדיף אלגנטיות ותנועה על פני הנושאים הכבדים והאפלים של תקופות מוקדמות יותר. כשהאור מסתנן מהחצר, הציור נראה כפותח את התקרה אל השמיים, מה שגורם לחדר להרגיש גדול יותר ומחובר יותר לאלמנטים. סצנה שמימית זו מזכירה למבקרים שלמרות חובותיו הפוליטיים והצבאיים, ליבו של המלך נותר נטוע היטב באמנויות, בפילוסופיה ובסדר השלו של הגן הפרטי שלו.

Yair Haklai · CC BY-SA 4.0

בכניסה לאולם השיש, נכנסתם לחדר היוקרתי ביותר בארמון סנסוסי. חלל אובלי זה, שעוצב בהשראת הפנתאון ברומא, מציג את שיא השאיפות האדריכליות של המלך. הרצפה מכוסה בתבנית שיש דקורטיבית ומורכבת המושכת את העין לעבר המרכז, בעוד הקירות מרופדים בזוגות של עמודים קורינתיים העשויים משיש קררה לבן. אף על פי שחדר זה נועד למידה מסוימת של קבלת פנים רשמית, הוא נותר צנוע יחסית בהיקפו. זה היה מכוון, שכן פרידריך הגדול העדיף אינטימיות אינטלקטואלית ושיחה משמעותית על פני אולמות הטקסים העצומים והקרים האופייניים לוורסאי. החדר שימש כנקודת המפגש העיקרית לארוחות הערב המפורסמות שלו, שבהן אירח פילוסופים, מדענים ואמנים. השימוש בשיש איכותי והסימטריה הקלאסית של החדר מעניקים תחושה של קביעות וכובד ראש המאזנים את קישוטי הרוקוקו הגחמניים יותר שנמצאים בדירות שמסביב. זהו חלל שנועד לשקף את זהותו של המלך כמונרך נאור, כזה שהעריך את חוכמת העת העתיקה ואת חברתם של מוחות גדולים.

Allie_Caulfield · CC BY 2.0

הכיפה שמעל אולם השיש מעניקה לארמון את הדגש האנכי המשמעותי היחיד שלו, כשהיא מגיעה לגובה של כ-12.3 מטרים. פנים הכיפה מעוטר בעיצוב קסטות מתוחכם, שבו פאנלים שקועים יוצרים תחושת עומק והרמוניה גיאומטרית. במרכז הכיפה נמצא האוקולוס, 'עין' פתוחה המאפשרת לאור טבעי לזרום מטה אל החדר ולהאיר את עבודת הסטוקו הלבנה והמוזהבת המורכבת. בין הקסטות ניתן למצוא דמויות אלגוריות המייצגות את האמנויות והמדעים – תחומים שהיו התשוקות האישיות האמיתיות של פרידריך. דמויות אלו עומדות כעדות אילמת לוויכוחים האינטלקטואליים שמילאו פעם את החדר הזה. אומנות הסטוקו עדינה להפליא, עם עיטורים מוזהבים הלוכדים את האור בשעות שונות של היום ומשנים את האווירה באולם. כיפה זו אינה רק אלמנט מבני; היא ייצוג סמלי לאידיאלים של עידן הנאורות שפרידריך דגל בהם. על ידי התייחסות לגג המפורסם של הפנתאון, חיבר המלך את מעונו הפרוסי לציוויליזציות הגדולות של העבר, ויצר חלל שבו השאיפה לידע והערכת היופי זכו לביטוי האדריכלי הגבוה ביותר שלהן.

Bgabel · CC BY-SA 3.0

François Gaspard Adam · 1748 · marble

פסל ונוס אורניה, או 'ונוס השמימית', המוצב באחת הגומחות של אולם השיש, משמש כאלמנט דקורטיבי וסמלי מרכזי. בניגוד לתיאורים נפוצים של ונוס המתמקדים באהבה ארצית, ונוס אורניה מייצגת צורה נעלה ואינטלקטואלית יותר של יופי וחוכמה. פסל זה גולף משיש לבן על ידי פרנסואה גספאר אדם, פסל צרפתי בולט שנוכחותו בחצר הדגישה את הערצתו העזה של פרידריך לשפה, לאמנות ולפילוסופיה הצרפתית. הבחירה באלים קלאסיים עבור גומחות אלו הייתה מכוונת; המלך העדיף דמויות הקשורות לאמנויות, למדע ולאינטלקט על פני אלו המייצגות מלחמה או כיבוש. הדבר משקף את טבעו הכפול של פרידריך, שהיה מפקד צבאי מטיל אימה בשדה הקרב, אך ביקש להיות מלך-פילוסוף מעודן בין כותלי סנסוסי. פני השטח החלקים והמלוטשים של השיש עומדים בניגוד לפרטים האדריכליים המוזהבים של האולם, ומושכים את העין אל צורתה החיננית של האלה. פסלים אלו נועדו לעורר השראה בקרב המתכנסים כאן, ולהזכיר להם שהשאיפה לאמיתות נעלות היא המטרה האמיתית של התכנסותם.

Yair Haklai · CC BY-SA 4.0

חדר זה מסמן את תחילת הדירה הפרטית של המלך. הוא מזוהה מיד בזכות חיפויי קירות המשי הכחולים והעשירים שלו, המספקים רקע קריר ואלגנטי לאוסף משמעותי של ציורים צרפתיים מהמאה ה-18. בעוד שהחדר הוגדר רשמית כ'חדר קהל', הוא כמעט ולא מילא תפקיד רשמי זה. פרידריך הגדול היה ידוע בסלידתו מטקסי חצר נוקשים והעדיף לשמור על זמנו בסנסוסי פרטי ככל האפשר. במקום זאת, חדר זה תפקד לעיתים קרובות כאזור אוכל עבור מפגשי 'השולחן העגול' המפורסמים שלו. כאן, המלך היה מארח קבוצה קטנה ונבחרת של חברים ואינטלקטואלים לארוחות ארוכות שבהן השיחה זרמה בחופשיות על נושאים שנעו בין שירה לפוליטיקה. נוכחות האמנות הצרפתית על הקירות מדגישה את נטיותיו התרבותיות של פרידריך; הוא כידוע דיבר וכתב בצרפתית כמעט אך ורק בחייו הפרטיים. האווירה כאן הייתה של פנאי מתוחכם, שבו המלך יכול היה להירגע הרחק מעיני הציבור הבוחנות ומדרישותיה הכבדות של המדינה הפרוסית, כשהוא מוקף באנשים ובדברים שאהב יותר מכל.

Photo: Михаил Бернгардт · CC BY-SA 4.0

חדר המוזיקה הוא ללא ספק אחד החללים היפים והאישיים ביותר בכל הארמון. הוא הוקדש כולו לתשוקה הגדולה ביותר של פרידריך: מוזיקה, ובאופן ספציפי, החליל. הקירות מכוסים במראות מפוארות המשקפות את האור וגורמות לחדר להיראות כרוקד. עבודת סטוקו מוזהבת ומורכבת, שעוצבה להיראות כגפנים מטפסות ומוטיבים פרחוניים, נראית כצומחת באופן אורגני על פני המשטחים – דוגמה קלאסית לסגנון הרוקוקו הפרידריכיאני בהשראת הטבע. פרידריך לא היה רק מאזין; הוא היה מלחין מוכשר ונגן חליל מיומן מאוד שהתייחס לתרגול המוזיקלי שלו ברצינות רבה. הוא בילה מספר שעות בכל יום בחזרות ולעיתים קרובות אירח קונצרטים קטנים ופרטיים בחדר זה עבור חצרו ומוזיקאים אורחים. האקוסטיקה נשקלה בקפידה, כאשר המראות וחיפויי העץ סייעו לשאת את הצלילים הרכים של חלילי העץ ששימשו באותה תקופה. חדר זה חושף צד של המונרך שהיה רגיש ואמנותי מאוד, ומציע ניגוד חד לדמות 'המלך החייל' שנהג להקרין בחייו הצבאיים והפוליטיים.

Photo: Wikiwal · CC BY-SA 4.0

כדי להבין באמת את רוחו של חדר המוזיקה, התבוננו בציור מהמאה ה-19 שכותרתו 'קונצרט החליל בסנסוסי' מאת אדולף מנצל. הוא לוכד רגע ספציפי בזמן, כאשר המלך פרידריך עומד במרכז, חליל בידו, מואר באור החם והרך של עשרות נרות. סביבו נמצאים המוזיקאים שלו וחברי חצרו, כולל המלחין המפורסם ק.פ.א. באך, שניתן לראותו יושב ליד המקלדת. הציור ממחיש את האווירה האינטימית והנינוחה שפרידריך עבד כה קשה לטפח במעון הקיץ שלו. לא היה מדובר בתצוגה ציבורית; אלא בחוויה משותפת של אמנות ויופי. שימו לב לפניהם הקשובות של המאזינים ולדרך שבה האור מנצנץ על המראות המוזהבות ועמדות התווים. יצירתו של מנצל מספקת צוהר אל העבר, ומראה כיצד חללים אלו חיו ושימשו. אור הנרות המרצד היה רוקד על עיטורי הרוקוקו ומפיח חיים בחדר בדרך שתאורה חשמלית מודרנית אינה יכולה לשחזר. זהו תיאור מושלם לאורח החיים ה'חסר דאגות' או ה'סנסוסי' שהמלך חפץ בו.

Adolph von Menzel · Public domain