Space Needleמדריך שמע

ברוכים הבאים לספייס נידל! המגדל, המתנשא לגובה כולל של 605 רגל, שהם 184 מטרים, היווה את מרכזו השאפתני של היריד העולמי בשנת 1962, הידוע גם כתערוכת המאה ה-21. הרעיון להקמתו נולד במרחק אלפי קילומטרים משם, בשטוטגרט שבגרמניה. בשנת 1959, אדוארד א. קרלסון, יו''ר ועדת היריד העולמי דאז, קיבל השראה ממגדל שידור שכלל מסעדה. הוא שרטט את חזונו המפורסם על גבי מפית נייר – עיצוב שנראה בתחילה כמו בלון ענק הקשור לקרקע בחוט. קונספט 'הבלון על חוט' הזה התפתח בסופו של דבר ליצירת המופת בסגנון ה'גוגי' (Googie) שאתם רואים היום. סגנון אדריכלי זה, המאופיין באסתטיקה עתידנית ואופטימית, לכד בצורה מושלמת את התלהבות התקופה ממסעות בחלל ומהקדמה הטכנולוגית. ככוכב של היריד, הנידל סימל את הפיכתה של סיאטל לעיר עתידנית ופורצת דרך. במהלך ביקורכם, תראו כיצד חזון העתידנות של שנות ה-60 עדיין שולט בקו הרקיע, ועומד כעדות לתקופה שבה השמיים כבר לא היו הגבול.

Bruce Turner · CC BY 3.0

שימו לב לצללית המרשימה של המגדל כשהוא עולה מהקרקע. בעוד שהשרטוט המקורי היה בלון פשוט, האדריכל ויקטור שטיינברוק הוא שעידן את העיצוב לבסיס החצובה האלגנטי דמוי שעון החול שאנו רואים כאן. חזונו של שטיינברוק היה ליצור מבנה שירגיש יציב להפליא וקל משקל באופן יוצא דופן. מבנה החצובה מורכב משלוש רגליים מאסיביות שמתעקלות פנימה בחן לפני שהן מתרחבות שוב כשהן מגיעות לחלק העליון. היצרות זו במרכז היא מכוונת, ועוצבה כדי לחקות את צורתו של מצר יבשה – רצועת אדמה צרה המחברת בין שני גושי יבשה גדולים יותר. זו הייתה מחווה פואטית לגיאוגרפיה של סיאטל עצמה, שכן העיר שוכנת על מצר יבשה בין מפרץ אליוט לאגם וושינגטון. בחירה עיצובית זו מבטיחה שלמרות שהמבנה מאסיבי, הוא שומר על תחושה של אנכיות דקה. החצובה מספקת בסיס רחב ויציב בגובה הקרקע, תוך שהיא מאפשרת למגדל להיראות כמרחף על רקע השמיים – דוגמה מושלמת לאופן שבו צורה ותפקוד נפגשים באדריכלות המודרנית של אמצע המאה.

Photo: GyozaDumpling · CC BY-SA 4.0

כשאתם מביטים למעלה אל רגלי הפלדה המאסיביות, חשבו על ההנדסה המדהימה הנדרשת כדי להחזיק מבנה כבד כל כך בחלקו העליון. הסוד ליציבותו של הספייס נידל חבוי מתחת לפני השטח. יסודות המגדל הם בלוק בטון מאסיבי בעומק 30 רגל וברוחב 120 רגל. למעשה, היסודות שוקלים כמעט כמו המגדל עצמו, שמשקלו כ-9,550 טון קצר. משקל נגד מאסיבי זה מתחת לאדמה הוא שמאפשר למבנה להיות יציב בצורה יוצאת דופן; הוא שומר על מרכז הכובד של המגדל כולו במרחק של חמישה רגל בלבד מעל פני הקרקע. מכיוון שמרכז הכובד נמוך כל כך, המגדל מתפקד בדומה לצעצוע ה'וויבל' (Weeble) הממושקולת של ילדים – הוא עשוי להתנדנד מעט, אך כמעט בלתי אפשרי להפיל אותו. הנדסה זו הייתה חיונית לא רק עבור גובה המגדל, אלא גם עבור עמידותו לאורך זמן באזור הידוע בפעילות סיסמית וברוחות חזקות. כשאתם עומדים בבסיס, אתם מביטים בהישג הנדסי של אמצע המאה שנותר מרשים היום בדיוק כפי שהיה כשהושלם לראשונה.

IIP Photo Archive · CC BY-SA 2.0

במבט על תצלום האוויר הזה משנת 1962, תוכלו לדמיין את ההתרגשות של תערוכת המאה ה-21. הספייס נידל היה המרכז המוחלט של יריד שנועד להגדיר את זהותה של סיאטל לעשורים הבאים. באותה תקופה, העולם היה נתון בעיצומו של המרוץ לחלל, וסיאטל רצתה למצב את עצמה כמובילה עולמית בטכנולוגיה ובמדע. מה שאולי הכי מרשים בנידל הוא המהירות שבה הוא נבנה. בהישג בנייה מרשים, המגדל הפך מבור באדמה לציון דרך מושלם בתוך כ-400 ימים. לוח זמנים מהיר כברק זה היה הכרחי כדי להבטיח שהמגדל יהיה מוכן לפתיחה החגיגית של היריד באפריל 1962. במהלך התערוכה, השטחים למטה היו מלאים בביתנים עתידניים, רכבות חד-פס ותערוכות שהציגו את 'החיים בשנת 2000'. הספייס נידל שימש כסמל האולטימטיבי לאופטימיות הזו, מגדלור של קדמה שהתנשא מעל מיליון המבקרים שבאו לראות מה צופן העתיד. זה לא היה רק בניין; זו הייתה הצהרה לעולם שסיאטל הגיעה ליעדה.

Seattle Municipal Archives from Seattle, WA · CC BY 2.0

פרספקטיבה וינטג' זו חושפת פרט שמבקרים מודרניים רבים עשויים שלא להכיר: ערכת הצבעים המקורית של הספייס נידל. כשנפתח לראשונה עבור היריד העולמי, המגדל נצבע בפלטה שנבחרה במיוחד כדי להדגיש את הנושא העתידני והאופטימי של התקופה. החלק העליון של הצלחת היה במקור בגוון בהיר ומנצנץ שנקרא 'זהב גלקסיה' (Galaxy Gold), בעוד הרגליים נצבעו ב'לבן אסטרונאוט' (Astronaut White). היו אפילו נגיעות של 'זית מסלולי' (Orbital Olive) ו'אדום חזרה לאטמוספירה' (Re-entry Red) באזורים מסוימים. צבעים אלו נועדו לגרום למבנה להיראות כמו חללית שזה עתה נחתה או שעומדת להמריא. במהלך השנים, המגדל נצבע מחדש בלבן אחיד ועדין יותר, אך הצבעים המקוריים נותרו חלק יקר מההיסטוריה שלו. בימי שנה מיוחדים, הגג נצבע לעיתים מחדש ב'זהב גלקסיה' האייקוני כמחווה למקורותיו משנת 1962. הבחירה בצבעים נועזים אלו משקפת את הלך הרוח של 'עידן החלל', שבו כל פרט היה הזדמנות לחגוג את אפשרויות היקום ואת ההישגים הטכנולוגיים של האנושות במהלך אותו עשור מכריע.

Morley Studios—Official Photographer of the Century 21 Exposition—via Seattle Municipal Archives from Seattle, WA · CC BY 2.0

הביטו לעבר הליבה המרכזית של המגדל ותראו את מסילות המעלית החיצוניות. מסילות אלו הן ביתן של המעליות בעלות חזית הזכוכית שהפכו לסימן ההיכר של חוויית ה-Space Needle. בתכנון המקורי של ג'ון גרהאם, הצבת המעליות בחלק החיצוני הייתה הברקה. הוא רצה להבטיח שהנוף לעולם לא ייפסק, גם בזמן שהמבקרים נעים מהקרקע אל סיפון התצפית. בניגוד למעלית פנימית מסורתית, תאים אלו מאפשרים לכם לצפות בקרקע מתרחקת ובאופק מתרחב בזמן אמת. הדבר יוצר תחושה של תנועה מתמדת וטבילה בנוף הסובב. המעליות אינן רק אמצעי תחבורה; הן חלק מרכזי מהדרמה האדריכלית. כשהתאים מחליקים במעלה המותניים הצרים של המגדל, הם מציעים פרספקטיבה משתנה על רגלי החצובה ועל העיר שמתחת. שילוב זה של מכניקה וחוויה היה מהפכני לזמנו, והוא נותר אחת הדרכים המרגשות ביותר לעלות לכל בניין בעולם, ומספק מעבר קצר אך בלתי נשכח מהעיר הסואנת אל הגבהים השלווים שמעל.

N i c o l a from Fiumicino (Rome), Italy · CC BY 2.0

הנסיעה לפסגת ה-Space Needle היא חוויה מהירה אך מלהיבה. מעליות אלו נעות במהירות של 10 מיילים לשעה, שהם בערך 800 רגל לדקה. בקצב זה, המסע כולו אל סיפון התצפית אורך 41 שניות בלבד. עם זאת, אם הרוחות חזקות, מהירות המעליות מואטת ל-5 מיילים לשעה מטעמי בטיחות. שימו לב לתאים בצבע זהב, המהווים מחווה לעיצוב הצבעים המקורי 'Galaxy Gold' משנות ה-60. כשהדלתות נסגרות והתא מתחיל בטיפוס, התחושה היא שהעיר ממש מתרחקת מתחתכם. הנוף משתנה במהירות, מפרטי העצים והבניינים הסמוכים של ה-Seattle Center ועד למרחב העצום של מפרץ אליוט וההרים הרחוקים. זוהי חוויה עשירה בחושים המכינה את הקרקע בצורה מושלמת לנופים הפנורמיים הממתינים בפסגה. עבור מבקרים רבים, 41 השניות הללו הן גולת הכותרת של הביקור, ומציעות תחושה מוחשית של גובה המגדל וההנדסה המאפשרת מעבר כה מהיר וחלק אל העננים.

Ikiwaner derivative work: Alabasterstein · CC BY-SA 3.0

התכוננו לתחושה ייחודית בעודכם עומדים על 'The Loupe'. זוהי רצפת הזכוכית המסתובבת הראשונה והיחידה בעולם, תכונה שנוספה במהלך שיפוץ ה-'Century Project' המסיבי בשנים 2017-2018. כשמביטים ישר למטה דרך השכבות המרובות של זכוכית מבנית, ניתן לראות את שטחי ה-Seattle Center בגובה מסחרר של 500 רגל מתחת. זוהי פרספקטיבה מסחררת שהייתה זמינה בעבר רק לעובדי הברזל שבנו את המגדל. הזכוכית חזקה להפליא, ומתוכננת לשאת את משקלם של אנשים רבים בו-זמנית, אך המבט הצלול מתחת לרגליכם מספק לעיתים קרובות ריגוש רגעי של ורטיגו. שיפוץ זה נועד לקרב את המבקרים לאדריכלות ולגובה המגדל יותר מאי פעם. במבט למטה, תוכלו להבחין בכיפה הכסופה של ה-International Fountain ובגגות הצבעוניים של המוזיאונים שמסביב. הרצפה נעה לאט, ומאפשרת לכם לספוג את הנוף המשתנה ללא הרף של בסיס המגדל והפעילות הסואנת על הקרקע. זוהי תוספת מודרנית שנשארת נאמנה למטרה המקורית של האדריכלים לספק חוויית צפייה ללא תחרות וללא מחסומים.

Photo: Another Believer · CC BY-SA 4.0

אם תביטו מקרוב בקצוות הרצפה המסתובבת, תוכלו לתפוס הצצה למכניקה המרשימה שהופכת את החוויה הזו לאפשרית. גלויים לעין דרך הזכוכית הם הגלגלות וגלגלי השיניים הכבדים שמניעים את הסיבוב. הרצפה כולה מופעלת על ידי 12 מנועים בעלי מומנט גבוה. למרות המשקל העצום של הרצפה והאנשים שעליה, הסיבוב חלק להפליא וכמעט שקט. לוקח כ-45 דקות לרצפה להשלים סיבוב מלא של 360 מעלות. קצב איטי ויציב זה מושלם כדי ליהנות מהנוף מבלי להרגיש בחילה. הסיבוב מאפשר למבקרים לראות כל זווית של סיאטל - מההרים ועד למפרץ וקו הרקיע של מרכז העיר - מבלי להזיז שריר. תכונה מכנית זו הייתה אבן יסוד בעיצוב המגדל מההתחלה, ושיקפה את המשיכה של שנות ה-60 לאדריכלות נעה ונקודות תצפית מסתובבות. צפייה בגלגלי השיניים בפעולה כיום מספקת מבט מרתק על האופן שבו טכנולוגיה מודרנית עדכנה ושיפרה יצירה קלאסית של הנדסת אמצע המאה, מה שהופך את הסיבוב לחלק יותר ואת הנוף לנגיש יותר מאי פעם.

Photo: Steverelei · CC BY-SA 4.0

אחד ההיבטים המעניינים ביותר של רצפת הזכוכית המסתובבת הוא הפרספקטיבה שהיא מציעה על המבנה של המגדל עצמו. מנקודת תצפית זו, ניתן להביט ישירות למטה ולראות את רגלי החצובה המסיביות מפלדה כשהן מתעקלות בחן פנימה לעבר 'מותני' המגדל. לפני השיפוץ ב-2017, נוף זה היה מוסתר לחלוטין על ידי ריצוף מוצק. צפייה ברגליים מזווית זו מספקת הערכה ייחודית לקנה המידה ולחוזק של הפלדה הנדרשת כדי לתמוך בצלחת המעופפת שמעל. ניתן לראות את הסריג המורכב של המתכת ואת הדרך שבה שלוש הרגליים מתכנסות ואז מתפצלות, ויוצרות את הפרופיל הדק כל כך מפורסם מרחוק. זה מדגיש את צורת 'שעון החול' בדרך שצפייה מגובה הקרקע פשוט אינה יכולה להציע. מבט זה מחזק את הנושא האדריכלי של המגדל כיצירת פיסול, שבה כל זווית חושפת קו או קימור חדש. הוא משמש גם כתזכורת לעובדים שטיפסו על קורות אלו ממש לפני עשורים כדי להרכיב את מה שיהפוך לסמל המתמשך של צפון-מערב האוקיינוס השקט.

Photo: SecretName101 · CC BY-SA 4.0