Cathédrale Notre-Dame d'Amiensמדריך שמע

ברוכים הבאים לקתדרלת אמיין, הישג אדריכלי המשתרע על פני נפח עצום של מאתיים אלף מטרים מעוקבים, מה שהופך אותה לבית התפילה הגדול ביותר בצרפת מבחינת נפח. בעוד שקתדרלות ימי-ביניימיות רבות דרשו מאות שנים של עבודה לסירוגין, הבנייה כאן החלה בשנת 1220 תחת הבישוף אווראר דה פויו (Évrard de Fouilloy) והמבנה המרכזי הושלם תוך חמישים שנה בלבד, עד שנת 1270. קצב מהיר להפליא זה העניק למבנה אחדות אדריכלית יוצאת דופן ומרשימה, המייצגת את הסגנון הגותי בשיאו. במבט על החוץ, קנה המידה העצום הופך לברור, עם אורך כולל של מאה ארבעים וחמישה מטרים ורוחב טרנספט של שבעים מטרים. את קירות האבן המסיביים תומכת רשת מורכבת של תמיכות דואות המנתבות את משקלן העצום של הקמרונות כלפי חוץ ומטה. מעל הכל, הצריח המרכזי המתנשא מנקד את קו הרקיע, מאפיין שנבחן בפירוט רב יותר בסוף הסיור שלנו. לעת עתה, החזית החיצונית מכינה אותנו לקנה המידה של הנפלאות הממתינות בפנים, שם אור וחדשנות מבנית משתלבים ליצירת מקדש חסר משקל.

Photo: Geugeor · CC BY-SA 4.0

הפסל המכונה 'האל היפה' (Beau Dieu), הממוקם על עמוד התרומו המרכזי בין הדלתות הכפולות של החזית המערבית, מציע קבלת פנים מנחמת למבקרים הנכנסים. האגדה המקומית מספרת על פסל מימי הביניים שסבל ממחסום יצירתי מוחלט, התפלל בכוונה עד שזכה לחזון חי של פני ישו, מה שאפשר לו לגלף את הדמות השלווה הזו. הפסל מתאר את ישו עומד זקוף בגלימות פשוטות ואלגנטיות, מרים את ידו הימנית במחווה שקטה של ברכה בעודו אוחז בספר סגור בידו השמאלית. מתחת לרגליו מונחים אריה ודרקון מגולפים כשהם מובסים, המייצגים את הניצחון הנוצרי על הרוע, החטא והמוות. תיאור ספציפי זה של ישו סימן פרידה מהדימויים האפוקליפטיים המפחידים שהיו נפוצים בפורטלים רומנסקיים מוקדמים יותר, והציג במקומם מורה רחום ונגיש. בד הבגדים נופל בקפלים טבעיים וכבדים, לוכד את אור היום המשתנה ומדגיש את איכותו החיה של הפסל. ניתן לראות כיצד הפסל מוגן על ידי חופה גותית מורכבת המחקה עיר שמימית מעל ראשו של ישו.

Photo: Vassil · Public domain

סדרה של מדליוני אבן בתבליט נמוך, המגולפים לאורך הבסיס התחתון של הפורטלים המערביים, מציגה צוהר מרתק לעולמם של אנשי ימי הביניים. גילופים אלו מסודרים בתוך מסגרות אבן מדויקות בצורת תלתן בעל ארבעה עלים, גבול דקורטיבי טיפוסי לעיצוב הגותי. השורה העליונה של המדליונים מתארת מזלות אסטרולוגיים, כולל סרטן ואריה, בעוד השורה התחתונה מייצגת את 'עבודות החודשים' התואמות. בסצנות תחתונות אלו אנו רואים משימות חקלאיות עונתיות, כגון איכר המנקה שדות בחריצות או קוצר יבולים בעזרת חרמש ידני. שילוב זה של גלגל המזלות עם עבודה יומיומית שירת מטרה תיאולוגית עמוקה, וחיבר בין הסדר הקוסמי הגדול של השמיים לבין המציאות הארצית והצנועה של חיי ימי הביניים. עבור האיכרים האנאלפביתים שביקרו בקתדרלה, לוחות אלו אישרו את מאבקיהם היומיומיים כחלק מתוכנית אלוהית. הגילופים מספקים להיסטוריונים תיעוד ויזואלי מפורט של לבוש, כלים וטכניקות חקלאיות מהמאה השלוש-עשרה. הביטו מקרוב בעומק התבליטים, שעדיין שומרים על קווי המתאר החדים שלהם למרות מאות שנים של חשיפה לרוח ולגשם ליד הקרקע.

Photo: HaguardDuNord · CC BY 3.0

הקמרון המתנשא של הספינה המרכזית, המגיע לגובה מדהים של ארבעים ושניים נקודה שלושה מטרים, יוצר תחושה של מרחב אנכי עצום. מבט למטה אל רצפת האבן חושף ניגודיות בולטת בצורת מבוך מתומן בשחור-לבן המשובץ ישירות בריצוף. בימי הביניים, צליינים שלא היו בעלי האמצעים או הביטחון לנסוע לארץ הקודש היו עוברים את המסלול המפותל והמורכב הזה על ברכיהם, תוך שימוש במסע הפיזי כעלייה לרגל סמלית לירושלים. במרכז המבוך נמצא לוח מתכת ואבן מתומן. סמן מרכזי זה מנציח את שלושת רב-הבנאים האחראים על תכנון וביצוע הבנייה המהירה של הקתדרלה: רובר דה לוזארש (Robert de Luzarches), תומא דה קורמון (Thomas de Cormont) ובנו רנו דה קורמון (Renaud de Cormont). הוא גם מכבד את הבישוף אווראר דה פויו, שהניח את אבן הפינה. למרות שהמבוך הנוכחי הוא שחזור מהמאה התשע-עשרה של המקור שניזוק מהמאה השלוש-עשרה, הוא שומר במדויק על הממדים והגיאומטריה העתיקים. הדפוס משמש כעוגן ויזואלי לעיניים, ומותח קו בין הנתיב הארצי למטה לבין גבהי השמיים של הקמרונות למעלה.

Photo: Jean-Pol GRANDMONT · CC BY-SA 3.0

bronze

בתוך הספינה הראשית נח פסל הקבר מברונזה של הבישוף אווראר דה פויו, המנהיג בעל החזון שיזם את בניית הקתדרלה בשנת 1220. פסל זה, שנוצק במאה השלוש-עשרה, הוא בעל חשיבות רבה כאחד ממונומנטים הברונזה המקוריים הבודדים מימי הביניים בצרפת ששרדו את ההרס הנרחב ואת כור ההיתוך של המהפכה הצרפתית. הבישוף מתואר במנוחה חגיגית ונצחית, ידיו שלובות על חזהו בתפילה. לרגליו מגולפות שתי דמויות קטנות ומכווצות, המפורשות באופן מסורתי כמייצגות את החטאים או השדים שהובסו על ידי אמונתו ומנהיגותו של הבישוף. כתובת לטינית מפורטת תוחמת את הקצה החיצוני של מסגרת הברונזה המלבנית, ומשבחת את פועלו בייסוד מבנה גדול זה. הפטינה הכהה של המתכת משמרת פרטים עדינים, מקפלי בגדיו הליטורגיים ועד לטבעת המסוגננת שעל אצבעו. דורות של מבקרים שפשפו את הברונזה, ושמרו על קצוות בולטים מסוימים מלוטשים בברק זהוב המנוגד לשקעים העמוקים יותר של היציקה.

Photo: Vassil · Public domain

העוגב הגדול, הממוקם ישירות מתחת לחלון הרוזטה המערבי המונומנטלי, שולט בקיר המערבי של הספינה הראשית. קיים ניגוד חזותי בולט בין גלריית העוגב הכהה והמגולפת בעדינות לבין קליידוסקופ האור הצבעוני המסונן מבעד לזכוכית הצבעונית שמעל. תחרת האבן של חלון הרוזטה עשויה בסגנון גותי מאוחר לוהב (Flamboyant), המאופיין בצורות מעוקלות ואורגניות שנועדו להידמות ללשונות אש מרצדות. סגנון אדריכלי זה העדיף קווים מורכבים וזורמים על פני הגיאומטריה הנוקשה של תקופות קודמות. הזכוכית עצמה תוכננה בקפידה כדי להציף את משטחי האבן הפנימיים בגווני אדום, כחול וצהוב עזים, המחקים את הקירות המסנוורים דמויי אבני החן של ירושלים של מעלה המתוארת בטקסטים המקראיים. מתחת לתצוגה זו, תיבת העוגב כוללת צריחי עץ עדינים ודמויות מגולפות המהדהדות את התמיכות החיצוניות של הקתדרלה. העוגב, שנבנה במקור במאה ה-15 והורחב במהלך הדורות הבאים, משמש כמסגרת עץ המהווה גשר בין המבנה הפיזי של הקתדרלה לבין הליטורגיה המוזיקלית הממלאת את החלל מזה מאות שנים. גלריית האבן התומכת בעוגב נשענת על תומכות מגולפות בעדינות.

Photo: Diliff · CC BY-SA 3.0

התמיכה האדריכלית המסיבית מהמאה ה-14, הידועה בשם 'העמוד היפה' (Beau Pilier), נבנתה בפינה החיצונית ליד המגדל הצפוני וממלאת תפקיד מבני חיוני. היא נבנתה כדי לחזק את פינת הקתדרלה כנגד לחצים משתנים מהקמרונות הגבוהים. מגולפת ישירות לתוך עמוד אבן כבד זה, נמצאת שורה אנכית של פסלים ריאליסטיים המתארים את המלך שארל החמישי, בניו ודמויות פוליטיות מרכזיות של התקופה. שילוב דיוקנאות חילוניים עכשוויים על גבי אנדרטה דתית מקודשת היה הצהרה ציבורית נועזת, שהכריזה על חסות מלכותית וחיזקה את הברית הפוליטית בין הכתר הצרפתי לכנסייה. כל דמות מעוצבת עם מאפיינים אינדיבידואליים, כשהיא לובשת את הבגדים והכיסויים המורכבים של החצר מימי הביניים. הצבתם של מגיני מלוכה אלו על החלק החיצוני של הכנסייה תמכה פיזית וסמלית הן במבנה והן בסמכות הכנסייתית שבתוכו. במבט מקרוב על המעברים האדריכליים של העמוד, ניתן לראות גרגוילים קטנים ומלאי הבעה בולטים מפינות האבן, שנועדו להוביל מי גשמים הרחק מהגילופים העדינים של חצר המלוכה שמתחת.

Photo: Vassil · Public domain

דוכני המקהלה המפוארים מעץ אלון, המעטרים את המקדש המרכזי, מייצגים שיא עליון של גילוף בעץ צרפתי מהמאה ה-16. דוכני המקהלה, שגולפו בין השנים 1508 ל-1519 על ידי נגרים מקומיים מומחים, מכילים מאה ועשרה מושבי עץ מקוריים, המסודרים בשתי שורות פונות זו לזו. לוחות הגב והמשענות הגבוהים מעוטרים בכ-2,200 פרחי חבצלת (fleurs-de-lys) מגולפים בעבודת יד, מוטיב חוזר המכבד את הקדשת הקתדרלה למרים הבתולה. מבחינה היסטורית, דוכנים אלו שימשו להפרדת אנשי הדת והמקהלה מהקהל הרגיל במהלך תפילות יומיומיות, ויצרו מתחם פרטי ומקודש לתפילה ולמזמורים. העץ התיישן לצבע חום עמוק ומבריק, שנשחק והפך חלק במהלך חמש מאות שנים של שימוש. כל משטח עמוס בפרטים, מסצנות תיאולוגיות ועד תיאורים סאטיריים של חיי היומיום והפולקלור. משענות היד, הידועות בשם 'מיזריקורד', כוללות מדפים קטנים בצדן התחתון, שסיפקו מושב דיסקרטי לאנשי דת עייפים שנדרשו לעמוד במשך שעות במהלך טקסים ארוכים. התבוננות בצפיפות העצומה של גילופים אלו חושפת את הסבלנות האדירה של אמני הרנסנס שעבדו כאן.

PIERRE ANDRE LECLERCQ · CC BY-SA 4.0

http://www.wikidata.org/.well-known/genid/b12bae1db8d615cb605b97a50f3ebd80 · 1514 · wood

בחינת הלוחות המפורטים של דוכני המקהלה חושפת סדרה של גילופי מיקרו מורכבים המפיחים חיים בסיפורים מקראיים. תבליט אחד עוצמתי במיוחד מתאר את הסיפור המקראי הטרגי של טבח התמימים, כפי שציווה המלך הורדוס. בגילוף, הורדוס יושב על כס מלכות מעוטר בסגנון גותי, ומסמן בקור רוח בזמן שחיילים מבצעים את פקודתו האכזרית. הגלפים האלמונים השיגו עומק פרספקטיבה יוצא דופן בתוך פיסת עץ אלון אחת, כשהם מעצבים את פניהן הבוכות של אימהות נואשות המנסות להגן על ילדיהן מפני כלי הנשק של החיילים. מעניין לציין שהדמויות לבושות בשריון ובבגדים עכשוויים מהמאה ה-16 ולא בלבוש מקראי היסטורי. בחירה מכוונת זו אפשרה לקהל של ימי הביניים והרנסנס לחבר את המסר הרוחני העתיק ישירות למציאות הפוליטית ולקונפליקטים של זמנם. הרמה הגבוהה של הפירוט האנטומי, מהשרירים המתוחים של השומרים ועד לבגדים הזורמים, מדגישה את המיומנות יוצאת הדופן של סדנת אמיין. ניתן לראות כיצד העץ הכהה קולט את האור, ומטיל צללים עמוקים המדגישים את המתח הדרמטי והרגשי של הסצנה.

James T. Womack and Anne Richardson · CC BY-SA 3.0

Ignace-François Bonhommé · 1835 · paint, limestone

קבר הבישוף פרי דה בובואר, המשובץ בקיר מתחם המקהלה מאבן, הוא אנדרטה יוצאת דופן המשמרת את הצבע המקורי מימי הביניים, או הפוליכרומיה. במהלך ימי הביניים, כמעט כל פסל ועמוד בקתדרלה נצבעו בצבעים עזים, בחירה עיצובית שאבדה ברובה כיום אך נותרה חיה בצורה מבריקה על קבר זה. המשטח הצבוע מציג גווני אדום עמוק, כחול מלכותי ופרטי עלי זהב עדינים. בבסיס האנדרטה, פסל האבן המגולף של הבישוף שוכב במנוחה שקטה. מעליו, סדרה של לוחות תבליט מספרת סיפורים מחייו של סן פירמן, הבישוף הראשון של אמיין שהביא את הנצרות לאזור. לוחות סיפור צבעוניים אלו תפקדו כספר סיפורים תלת-ממדי עבור המבקרים, ותרגמו תיאולוגיה לסצנות חזותיות מובנות. הקשתות המוזהבות והבדים הצבועים המקיפים את הקבר יוצרים אשליה של קפלה קטנה ופרטית בתוך מבנה הקתדרלה הגדול יותר. התמדתם של פיגמנטים אלו לאורך מאות שנים מספקת הצצה נדירה ואותנטית לפאר הצבעוני שהגדיר פעם את כל הפנים הגותי.

Ignace-François Bonhommé · CC BY-SA 4.0