Palais des Papesמדריך שמע

מתחם דמוי מבצר זה, המשתרע על פני 15,000 מטרים רבועים, שימש כמושב הנצרות המערבית במשך קרוב למאה שנה. כשמביטים בחזית, ניתן לראות את ההפרדה האדריכלית הברורה בין שני שלבי בנייה נפרדים. בצד אחד ניצב 'הארמון הישן', שהוקם בהזמנת האפיפיור בנדיקטוס ה-12. עיצובו מאופק ודמוי מבצר, דבר המשקף את הרקע הנזירי שלו ואת הצורך בביטחון בתקופה סוערת. לעומת זאת, 'הארמון החדש' שהוקם בהזמנת יורשו, קלמנס השישי, מציג את הסגנון הגותי הראוותני, עם עיטורי חלונות מורכבים ופרופורציות אלגנטיות המעידים על המעבר לפאר חצרני. הבדלים אדריכליים אלו מספרים את סיפור התפתחות האפיפיורות באביניון, ממקלט זמני למרכז כוח יוקרתי וקבוע. שימו לב להבדלים בסיתות האבן ובגודל החלונות; התוספות המאוחרות יותר מעוטרות משמעותית בהשוואה לקירות ההגנה הפונקציונליים של המבנה המוקדם. מונומנט אבן עצום זה נותר הישג שיא של הנדסה ועיצוב מהמאה ה-14.

Chimigi · CC BY-SA 2.0 fr

השינוי באתר החל ברצינות בשנת 1334 תחת האפיפיור בנדיקטוס ה-12. במשך שלושת העשורים הבאים, אלפי סתתי אבנים ופועלים עבדו מסביב לשעון כדי ליצור ארמון המסוגל לאכלס את כל המנהל האפיפיורי. בעוד שהוא נראה כמבצר אחד מאוחד, הוא צמח בשלבים אורגניים כדי להתאים לבירוקרטיה הגדלה של הכנסייה. מנקודת תצפית זו, ניתן לראות גם את שכנו של הארמון: קתדרלת נוטרדאם דה דום (Notre-Dame des Doms). פסלה המוזהב של מרים הבתולה משקיף על העיר. הקרבה הפיזית של הקתדרלה לארמון אינה מקרית; היא משמשת כייצוג חזותי של האיחוד בין סמכות רוחנית לכוח חילוני באביניון של המאה ה-14. כיכר זו הייתה פעם עמוסה בצליינים, סוחרים ודיפלומטים מכל רחבי אירופה, שכולם ביקשו להתקבל לקהל אצל האיש החזק ביותר בנצרות. גובהם הרב של הקירות נועד להרתיע ולהרשים, ולהבהיר שהאפיפיורות מצאה בית חדש וקבוע מחוץ לרומא.

Photo: Txllxt TxllxT · CC BY-SA 4.0

חצר מרכזית זו הייתה הלב של החיים המנהליים בארמון. סביבכם ניצבים תומכות אבן מאסיביות הנושאות את משקל האולמות העצומים שמעל. גבוה על הקיר הדרומי, חפשו את 'חלונות המחילה'. מפתחים אלו היה האפיפיור מופיע כדי לברך את ההמונים שהתאספו למטה, ומעניק להם חסדים רוחניים. במאה ה-14, אזור זה היה רחוק מלהיות שקט. הוא היה מוקד פעילות שבו מבקרים עברו סינון לפני הכניסה לחלקים הפרטיים יותר של המגורים. חיילים סיירו בגלריות העליונות בעוד פקידים וקרדינלים מיהרו בין המשרדים. כיום, רעש הבירוקרטיה של ימי הביניים דעך, והותיר חלל המאפשר לכם להעריך את הדפוס הקצבי של הקשתות הגותיות ואת האנכיות המוחלטת של קירות האבן. המעבר ממרכז מנהלי עמוס למונומנט שקט ומשומר כפי שאתם רואים היום מדגיש את המיומנות האדריכלית שנדרשה ליצירת מבנה עמיד כל כך. שימו לב לשחיקה על מרצפות האבן מתחת לרגליים, שהוחלקו על ידי מאות שנים של צעדים.

Ingo Mehling · CC BY-SA 3.0

בעוד שקירות אלו נבנו עבור אפיפיורים, הם מצאו חיים חדשים בעידן המודרני כמקדש לתיאטרון. בכל יולי, במה זמנית ענקית ומקומות ישיבה לאלפים מוקמים ממש כאן עבור פסטיבל אביניון. הפסטיבל, שנוסד על ידי ז'אן וילאר, בחר בחצר זו בשל האקוסטיקה יוצאת הדופן שלה והנוכחות ההיסטורית המכריעה שלה. קירות האבן מהמאה ה-14 מספקים רקע טבעי ודרמטי שאף מעצב תפאורה לא יוכל לשחזר. צפייה בהופעה ברמה עולמית תחת הכוכבים כאן, כשהחלונות הגותיים הגבוהים זוהרים מעל, יוצרת דיאלוג ייחודי בין היסטוריה של ימי הביניים לאמנות עכשווית. קנה המידה העצום של האדריכלות דורש סוג מסוים של הופעה, שלעיתים קרובות דוחף שחקנים ובמאים להתאים את עצמם לעוצמת הסביבה. שימוש מודרני זה בחלל מבטיח שארמון האפיפיורים יישאר מוסד תרבותי חי ולא מוזיאון סטטי. זהו מקום שבו מאות שנים של היסטוריה פוגשות את קדמת הבמה המודרנית, מה שמוכיח שלאבנים עתיקות אלו עדיין יש תפקיד עוצמתי בעיצוב הזהות של העיר.

Photo: FramaKa · CC BY-SA 4.0

מתחם הארמון מחוזק על ידי שנים-עשר מגדלים מאסיביים, לכל אחד מטרה ספציפית, ואגף זה מאכלס כמה מהחללים המנהליים הקריטיים ביותר. באולם הקונסיסטוריה, האפיפיור התכנס עם יועציו כדי לדון במחלוקות תיאולוגיות, בריתות פוליטיות ומינוי בישופים. כאן התנהל הניהול היומיומי של הכנסייה המערבית. חדרים אלו עוצבו להיות פונקציונליים ומרשימים כאחד, כדי להזכיר לכל קרדינל את הסמכות המרכזית שהם משרתים. הקירות היו מכוסים במקור בשטיחי קיר עשירים או בפרסקאות כדי לספק חום וצבע, ניגוד חד לאבן החשופה שאנו רואים כיום. מכיוון שזה היה מקום של קבלת החלטות בעלות סיכון גבוה, הביטחון היה בעל חשיבות עליונה. הקירות העבים ונקודות הגישה המוגבלות הבטיחו שסודות החצר האפיפיורית יישארו מאחורי דלתות סגורות. כשאתם עוברים דרך חלק זה, חשבו על ההשפעה העולמית של ההחלטות שהתקבלו בתוך ארבעת הקירות הללו. מכאן נשלחו פקודות לכל פינה באירופה, שעיצבו את הנוף הפוליטי והדתי של המאה ה-14.

Photo: CharlèneChtl · CC BY-SA 3.0

סינופיה היא שרטוט הכנה ששימש אמני פרסקו בימי הביניים. היא נוצרה באמצעות פיגמנט אדמה בגוון חום-אדמדם המכונה 'סינופיה', ומכאן שמן של הרישומים. קווים אלו שימשו כמדריך לאמן הראשי לפני יישום השכבה הסופית של טיח רטוב וצבע. הדוגמה שלפניכם, המתארת את ישו בתפארתו, מציעה הצצה לתהליך האמנותי של המאה ה-14. בתקופת האפיפיורות באביניון, הפכה העיר למוקד משיכה לכישרונות מהשורה הראשונה, בהם אמנים איטלקים דגולים כמו סימונה מרטיני. מרטיני הביא עמו את הסגנון הסייני האלגנטי והאקספרסיבי מטוסקנה אל החצר הצרפתית. מיזוג זה של נטורליזם איטלקי עם אדריכלות גותית צפונית השפיע על האמנות האירופית לדורות הבאים. אף שצבעיהם הסופיים של רבים מציורי הפרסקו דהו או אבדו מזמן, שרטוטי הכנה אלו שרדו כעדות לידו של האמן ולמיומנות הרישום שלו. הם חושפים את הקומפוזיציה הראשונית ואת הביטחון במשיכות המכחול, ומציעים חיבור ישיר למוחות היצירתיים שהפכו את המבצר הזה ליצירת מופת של אמנות דתית.

Jean-Marc Rosier http://www.cjrosier.com + http://www.gordes-immobilier.com) · CC BY-SA 3.0

יצירת הצבע עוצרת הנשימה הזו היא פרי עבודתו של מתאו ג'ובאנטי, צייר החצר הרשמי של האפיפיורים באביניון. ג'ובאנטי היה כומר מוויטרבו שניהל סדנה רחבת היקף של אמנים ושוליות, והבטיח סגנון עקבי לאורך פרויקטים דקורטיביים רבים בארמון. הרקע הכחול והתוסס הוא בעל חשיבות מיוחדת; הוא הושג באמצעות אבן לאפיס לאזולי טחונה, אבן חצי-יקרה שיובאה ממקומות רחוקים כמו אפגניסטן של ימינו. השימוש בחומר יקר כל כך היווה הצהרה ברורה על עושרו העצום של האפיפיור ועל מסירותו. בתוך חלקי הקמרון ניתן לראות דמויות מפורטות של נביאים וקדושים, שכל אחת מהן צוירה ברמה של אינדיבידואליות והבעה שהייתה מהפכנית לתקופתה. השפעה איטלקית זו התרחקה מדמויות שטוחות וסמליות לעבר תיאורים ריאליסטיים ותלת-ממדיים יותר. הקפלה שימשה כמקום תפילה פרטי, והאופי הסוחף של הפרסקו נועד להעלות את מחשבותיו של הצופה אל עבר האלוהי. למרות חלוף הזמן והשימוש המאוחר יותר בארמון כמגורי חיילים, איכות הפיגמנטים של ג'ובאנטי נותרה חיה להפליא.

Jean-Marc Rosier http://www.cjrosier.com + http://www.gordes-immobilier.com) · CC BY-SA 3.0

פרסקו זה הוא חלק ממחזור סיפורי המתאר את חייו של יוחנן המטביל. שימו לב לנטורליזם בהבעות הפנים של הדמויות; האמן לוכד את המתח והדרמה של המשתה שבו ביקשה שלומית את ראשו של הקדוש. מעבר לסיפור הדתי, התבוננו באדריכלות הרקע המתוארת בציור. האמן תיאר בקפידה מבנים, קשתות וחללים פנימיים מהמאה ה-14, המשקפים את סגנונו של הארמון שבו אתם עומדים כיום. זו הייתה טכניקה נפוצה שנועדה להפוך סיפורים מקראיים למוחשיים ורלוונטיים לצופה בן התקופה. הדמויות לבושות באופנת החצר של המאה ה-14, מה שמספק לנו תיעוד חזותי של החיים בימי הביניים ושל ההיררכיה החברתית. על ידי הצבת דמויות קדושות בסביבות מוכרות, הפרסקאות גיסרו על הפער בין האלוהי ליומיומי. רמת הפירוט, החל מהמפות המקופלות ועד למחוות האורחים, מציגה את רמת התחכום הגבוהה אליה הגיעו אמני החצר האפיפיורית. זוהי יצירת מופת של סיפור סיפורים שנותרה ברורה וקריאה גם כיום, בדיוק כפי שהייתה כשצוירה לראשונה.

Matteo Giovanetti · Public domain

חלל עצום זה, הידוע גם בשם 'גראן טינל' (Grand Tinel), מילא כמה תפקידים חיוניים. הוא שימש כאולם הנשפים המרכזי שבו אירח האפיפיור בני מלוכה ואח''מים סביב שולחנות ארוכים ומפוארים. זה היה גם המקום שבו נערכו הקונקלווים האפיפיוריים, שבהם ננעלו הקרדינלים כדי לבחור יורש חדש לכיסאו של פטרוס הקדוש. נפחו העצום של החדר נועד להקרין את כוחה ואת הוד מלכותה של האפיפיורות. אם תביטו למעלה, תראו תקרה מקומרת מאסיבית מעץ. אף שהיא מרשימה, מדובר למעשה בתחליף. במאה ה-14, התקרה המקורית הייתה צבועה כידוע בכחול עמוק ועשיר ומקושטת בכוכבי זהב, מה שיצר אשליה של שמי לילה נצחיים. חלונות גדולים מאפשרים לאור טבעי להציף את החלל הפנימי מאבן, שהיה מואר עוד יותר על ידי שטיחי קיר צבעוניים וניצוץ כלי ההגשה מזהב ומכסף. האולם כה גדול, עד שנדרשו מספר קמינים כדי לשמור על טמפרטורה נסבלת בחודשי החורף. כיום, החלל הריק והמהדהד מזמין אתכם לדמיין את קולות המשתה של ימי הביניים.

Jean-Marc Rosier ( http://www.cjrosier.com + http://www.gordes-immobilier.com ) · CC BY-SA 3.0

אורבנוס החמישי היה השישי מבין שבעת האפיפיורים שהתגוררו כאן במהלך תקופת האפיפיורות באביניון. הוא היה ידוע כאדם מלומד ששאף להחזיר את האפיפיורות לרומא, אם כי בסופו של דבר חזר לאביניון לפני מותו. במהלך כהונתו, שהחלה בשנת 1362, הגיע הכוח המנהלי של הכנסייה לשיאים חדשים. הארמון הפך ללב של מערכת ריכוזית ביותר שניהלה כספים, משפט ודיפלומטיה בכל רחבי אירופה. דיוקן זה לוכד את הכבוד הרשמי של התפקיד, ומציג את האפיפיור בגלימותיו ובכתרו הטקסיים. תחת הנהגתו של אורבנוס, הבירוקרטיה של הכנסייה עברה ייעול, מה שהפך את אביניון למרכז כוח יעיל יותר, אם כי לעיתים שנוי במחלוקת. העושר שנוצר על ידי מכונה מנהלית זו מימן את האמנות והאדריכלות המדהימות שאתם רואים ברחבי הארמון. אורבנוס היה גם פטרון גדול של השכלה, ייסד מספר אוניברסיטאות ותמך במלומדים. נוכחותו כאן מייצגת רגע שבו האפיפיורות הייתה מאורגנת ביותר מבחינה מנהלית, והפעילה השפעה שנגעה בחייהם של מיליונים מתוך עיר צרפתית אחת זו.

Henri Auguste César Serrur · Public domain