מצודת אלניה מדריך קולי בעברית

מצודת אלניה ניצבת על חצי אי סלעי כמאתיים וחמישים מטרים מעל הים התיכון. הים מגן עליה משלושה צדדים. המתחם כולו משתרע על פני עשרה הקטרים לערך, והיום הוא משמש כמוזיאון פתוח. בצד הפונה אל היבשה, הידוע בשם אהמקד, פתח מקומר עם שער ברזל ניצב נמוך בתוך חומה עם שינות. בשנת 2009 הגישו פקידי העיר בקשה להכיר במצודה ובטרסנה כאתרי מורשת עולמית של אונסקאו ובאותה שנה הוכנסו שניהם לרשימה המקדימה.

Photo: Dosseman · CC BY-SA 4.0

גושי האבן הגדולים והמסותתים בגסות הללו נחשבים לשרידי המבצר ההלניסטי של קוראקסיון. הלניסטי הוא שמה של תקופת התרבות היוונית באזור מזרח הים התיכון לאחר תקופת אלכסנדר הגדול. שורות האבנים מטפסות לצד שביל צר ומדורג. הסיפור מתחיל בפיראטים. במאה השנייה לפני הספירה ייסדו כאן לוחמיו של פיראט בשם טריפון התיישבות וקראו לה קוראקסיון. הרומאים היו מוטרדים מפעילות הפיראטים במזרח הים התיכון. הם כבשו את המצודה בשנים 64 עד 65 לפני הספירה.

Gottfried Hoffmann -… · CC BY 3.0

המבנה בעל הכיפה שבחזית הוא מסגד, והצריח הגבוה שלו מתנשא לצד הכיפה. מעבר לו, העיר המודרנית מכסה את המדרונות, והמפרץ נפתח מימין. לאחר הסלג'וקים, המצודה וההתיישבות סביבה עברו בתורן לידי הקרמאנידים ולאחר מכן לידי הממלוכים. לבסוף, סולימאן הראשון כבש אותה.

Photo: Pharaoh han · CC BY 3.0

לאחר שהאימפריה העות'מאנית השכינה שלום באזור, המצודה לא שימשה עוד אך ורק להגנה. במאה התשע עשרה נבנו וילות רבות בתוך חומותיה. בית אבן זה, עם קומה עליונה מעץ הבולטת החוצה על גבי זיזים, הוא מסוג הבתים שנבנו אז. בחלונות העליונים שלו יש תריסים ומרפסת עץ. סורגים מכסים את החלונות, ודלת כחולה ניצבת במפלס הקרקע.

Photo: Dosseman · CC BY-SA 4.0

שורה של גומחות מקומרות תוחמת סמטה מרוצפת בתוך החומות. עבודת האבן משלבת לבנים ואבן, עם חללים אפלים מאחורי כל קשת. השם שניתן כאן הוא אראסטה, מילה שבערים עות'מאניות פירושה בדרך כלל שורה מקורה של חנויות. דבר ממה שגלוי לעין כאן אינו מראה למה שימשו הקמרונות הללו. קיסוס וצמחייה אחרת משתרכים כעת מעל ראש הקשתות.

Photo: Dosseman · CC BY-SA 4.0

החומות תוכננו כקו יחיד ומתוכנן. הקו נמתח מאהמקד ועובר על פני המצודה. הוא מקיף את כף צ'ילבארדה ומסתיים במגדל האדום שליד הנמל. שוננות מעטרות את האבן האפורה כאן, ולצדן עובר שביל מרוצף. בסך הכל נמתחת החומה לאורך שישה קילומטרים וחצי. ספירות המגדלים שונות זו מזו. ספירה אחת מונה מאה וארבעים מגדלים. אחרת מונה שמונים ושלושה מגדלים וסופרת גם מאה וארבעים בסטיונים. רוב המצודה מתוארכת למאה השלוש עשרה, בתקופת הסלג'וקים.

Cobija · CC0

המצודה שבראש חצי האי היא המקום שבו הקים הסולטן הסלג'וקי עאלא א-דין כייקבאת הראשון את ארמונו. הוא כבש את העיר בשנים 1220 עד 1221, ולאחר מכן הצטרפו המצודה ועירה למדינה הסלג'וקית. המצודה הושלמה בשנת 1226. היא נקראה לעיתים גם מצודת אלאייה. כיום שוכנת בתוך החומות חצר מכוסה דשא, שפניה אבן גבוהים ושקעים מקומרים קבועים בהם. שער ברזל קבוע במסגרת לבנים באחד מקצות החצר.

Photo: Dosseman · CC BY-SA 4.0

העיר שבין החומות הללו נזקקה למים, ולכן נבנו בימי הביניים בורות מים בתוך החומות כדי לספק אותם. ספירות של בורות מים אלו שונות זו מזו. ספירה אחת מונה ארבע מאות. אחרת מונה אלף ומאתיים. חלקם עדיין בשימוש. קמרונות מקומרים ארוכים עוברים גם הם לאורכה של המצודה, ומוארים באמצעות פתחים שלאורך צד אחד.

Photo: Dosseman · CC BY-SA 4.0

מצודת הסלג'וקים נבנתה על שרידיהם של ביצורים ביזנטיים ורומיים עתיקים יותר. שריד זה מזוהה ככנסייה ביזנטית. המונח ביזנטי מתייחס לאימפריה הנוצרית דוברת היוונית של העולם הרומי המזרחי. חומות אבן ואבני גויל מתנשאות סביב פתחים מקומרים. בראש, ייתכן שחלק מעוקל הוא שריד של כיפה. דשא ואבנים מפוזרות צומחים כעת סביב בסיסו.

Photo: Dosseman · CC BY-SA 4.0

החומה כאן מגיעה לכף צ'ילבארדה, שבו היא עוקבת אחר קצהו ממש של מצוק. שוננות מעטרות את עבודת האבן, ושיחי סבך ואורנים צומחים בצפיפות במדרון שמתחת. מרחוק, שלוחות סלעיות משתרעות אל תוך הים. הסלע התלול צונח ישר אל המים.

Photo: Dosseman · CC BY-SA 4.0