Empire State Buildingמדריך שמע

ברוכים הבאים לרחוב 34, למרגלותיו של אייקון עולמי. הבנייה של ענק אדריכלי זה החלה ב-17 במרץ 1930, בתקופה שבה העיר שאפה להגיע גבוה יותר ויותר אל העננים. המגדל מתנשא לגובה כולל של 1,454 רגל, נתון הכולל את הצריח המפורסם שלו. כשאתם מביטים למעלה אל החזית, שימו לב לאבן הגיר מאינדיאנה המעניקה לבניין את גוון האפור-חם הייחודי שלו. מעל דלתות הכניסה הראשיות, כיתוב הארט דקו המלוטש והמסוגנן מאיית 'Empire State' ומזמין אתכם להיכנס לנקודת ציון שהחזיקה בתואר הבניין הגבוה בעולם במשך 40 שנה מרשימות, מהשלמתו ב-1931 ועד 1970. המבנה העצום הזה היה סמל לתקווה ולקדמה במהלך השפל הגדול, והוכיח שאפתנות אנושית המסוגלת להגיע לגבהים חסרי תקדים גם בזמנים קשים. הקדישו רגע להעריך את קנה המידה העצום של בלוקים מאבן גיר ואת הקווים האנכיים הנקיים שהפכו את הצללית הזו לסמל גלובלי של העיר ניו יורק עצמה.

Photo: Kidfly182 · CC BY 4.0

המהירות שבה עלה הבניין הזה היא לא פחות מנס. בשיא מאמצי הבנייה, המבנה צמח בממוצע של ארבע וחצי קומות בשבוע. הקצב הבלתי פוסק הזה אפשר להשלים את הפרויקט כולו ב-410 ימים בלבד, הישג שיהיה קשה להשוות גם עם הטכנולוגיה המודרנית של ימינו. משרד האדריכלים Shreve, Lamb & Harmon תכנן את הבניין עם פילוסופיית 'עידן המכונה', תוך התמקדות ביעילות ובחלקים סטנדרטיים. ניתן לראות זאת משתקף בקווים האנכיים הבולטים העוברים מהבסיס לעבר השמיים. קווים אלו הם סימן ההיכר של סגנון הארט דקו, שתוכנן במיוחד כדי למשוך את העין כלפי מעלה ולהדגיש את גובהו העצום של הבניין. על ידי מזעור הפרעות אופקיות, האדריכלים יצרו תחושה של תנועה מתמדת ושאיפה מרקיעת שחקים. לא היה מדובר רק בבנייה מהירה; אלא ביצירת שפה חזותית שדיברה אל העתיד. כל חלון, כל רצועת אבן וכל עיטור מתכתי היו חלק מתוכנית גדולה יותר ליצירת בניין המשרדים המודרני ביותר בעולם.

Photo: Alberto-g-rovi · CC BY 3.0

כשאתם נכנסים פנימה, הלובי המוכר כאתר מורשת חושף את אחד המאפיינים המדהימים ביותר שלו: התבליט הגדול של הבניין עצמו. תבליט האלומיניום הזה מציג את המגדל על גבי מפה של ניו יורק והמדינות הסובבות אותה, ומדגיש את נוכחותו הדומיננטית באזור. התקרה והקירות מנצנצים בשילוב של עלי זהב ואלומיניום, ויוצרים זוהר חם ושמימי המשקף את יוקרתו של הבניין. שימו לב ל'קרניים' התוססות הבוקעות מצריח הבניין בתבליט. קווים מסוגננים אלו מייצגים את השמש, סמל עוצמתי שנועד להציב את בניין האמפייר סטייט כמרכז העולם - 'ענק אבן גיר' שממנו מקרינה כל האנרגיה והקדמה. התבליט הזה אינו רק קישוט; הוא הצהרת כוונות משנות ה-30, החוגגת את הנישואין בין אמנות, תעשייה וגיאוגרפיה. השימוש במתכות מודרניות לצד עלי זהב מסורתיים מדגים את רצונה של תנועת הארט דקו לכבד את העבר תוך דהירה לעבר עתיד מלוטש וטכנולוגי. הוא מספק תחושת הגעה והדר, ומקבל את פני המבקרים אל לב עיר אנכית שתוכננה להיות הכתובת האולטימטיבית במנהטן.

Photo: йўђе›­е±… · CC BY 4.0

היופי של מבנה זה טמון בדפוסים הגיאומטריים החוזרים שלו, עיקרון ליבה של תנועת הארט דקו. בניגוד לעיקולים המקושטים והזורמים של התקופה הוויקטוריאנית שקדמה לה, הארט דקו העדיף זוויות חדות, צורות מסוגננות וקווים נקיים וחוזרים. גישה זו באה לידי ביטוי בצורה מושלמת במסגרות החלונות ובקישוטים שאתם רואים כאן. האדריכלים השתמשו בחומרים חדשניים של שנות ה-30, במיוחד פלדת אל-חלד ואלומיניום, כדי להשיג מראה מודרני ותעשייתי. חומרים אלו לא נבחרו רק בשל חוזקם; הם נבחרו בשל תכונות ההשתקפות שלהם. ביום שמש, הבניין נראה כבעל ברק 'כסוף' כשהאור מוחזר מהעיטורים המתכתיים. משחק הגומלין הזה בין אבן הגיר הכבדה של אינדיאנה לבין המתכת שתופסת את האור יוצר חזית דינמית המשתנה לאורך היום. הדיוק הגיאומטרי אינו רק לראווה - הוא משקף את הרוח המסודרת והמתמטית של העידן התעשייתי. כל נסיגה וכל שורת חלונות מיושרים בקפידה כדי ליצור תחושה של הרמוניה וכוח, ומחזקים את מעמדו של הבניין כיצירת מופת של עיצוב תחילת המאה ה-20.

Photo: Epicgenius · CC BY-SA 4.0

בשנות ה-30, להישאר מחוברים פירושו היה להניע נייר, ובניין האמפייר סטייט צויד בשיא הטכנולוגיה: צינור הדואר של Cutler. צינורות הפליז המלוטשים המקוריים הללו עוברים דרך ליבת הבניין, ומאפשרים לדיירים בקומות העליונות להשליך את מכתביהם ישירות לתיבת דואר מרכזית במפלס הקרקע. זו הייתה יעילות פורצת דרך עבור מבנה שתוכנן לאכלס למעלה מ-20,000 דיירים, ופעל למעשה כעיר אנכית עם מערכת דואר פנימית משלה. שימו לב לכיתוב האלגנטי 'U.S. Mail' ולגוון הזהוב העשיר של הפליז. זה לא היה רק כלי פונקציונלי; זה היה חלק בלתי נפרד מהאסתטיקה של הבניין. אפילו פעולה יומיומית כמו שליחת מכתב טופלה בתחושת חשיבות וסגנון. בעוד שהתקשורת הדיגיטלית החליפה את הצורך במערכות כאלה כיום, הצינורות הללו נותרו כקשר מוחשי לעברו השוקק של הבניין. הם מייצגים תקופה שבה מהירות העסקים הייתה מוגבלת על ידי מהירות כוח הכבידה, אך השאפתנות של האנשים בפנים לא ידעה גבולות כאלה.

Photo: TwilightLiliez · CC BY-SA 4.0

הגובה המדהים של המגדל הזה הושג בזכות עבודתם של כ-3,500 פועלים. ביניהם היו פועלי הברזל האגדיים משבט המוהוק ו'נערי השמיים', שהתפרסמו ביכולתם ללכת על קורות פלדה צרות בגובה מאות רגל באוויר ללא רתמות בטיחות. הדמות שלפניכם לוכדת את הרוח הנועזת הזו. דמיינו את הסביבה שבה עבדו: הרוחות העזות של מנהטן, הנופים המטלטלים של הרחוב למטה, והשאגה המתמדת והמחרישת אוזניים של מסמרי אוויר (פנאומטיים). מסמור חם של גורד שחקים היה משימה מסוכנת ותובענית פיזית. 'מחמם' היה זורק מסמר לוהט ואדום ל'תופס', שהיה מניח אותו בחור כדי ש'המסמרן' יחזק אותו למקומו בפטיש. הריקוד הקצבי והמסוכן הזה התרחש לאורך כל תקופת השפל הגדול, וסיפק עבודות חיוניות בתקופה של אבטלה המונית. קורת הפלדה הממוסמרת שניתן לראות כאן משמשת תזכורת לכוח התעשייתי הגולמי שנדרש כדי להרכיב את הענק הזה. האנשים האלו לא רק בנו גורד שחקים; הם חישלו סמל של חוסן, כשהם ממש ממסמרים את עתיד העיר קורה אחר קורה.

Photo: Alberto-g-rovi · CC BY 3.0

המודל האדריכלי המפורט הזה מציע זווית ראייה ייחודית על העיצוב המורכב של הבניין. אם תסתכלו מקרוב על הפרופיל, תבחינו ב'נסיגות' המאפיינות אותו - המדרגות המדורגות שהופכות את הבניין לצר יותר ככל שהוא עולה. אלו לא נבחרו רק בשל סגנון; הן היו תוצאה ישירה של החלטת הייעוד של ניו יורק משנת 1916. חוק זה עבר כדי למנוע מרחובות מנהטן להפוך לקניונים חשוכים וקבועים. הוא דרש מגורדי שחקים לסגת מקו הנכס ככל שהם גבהו, כדי להבטיח שאור השמש עדיין יוכל להגיע למדרכה למטה. בעוד שהחוק היה פונקציונלי, הוא יצר בטעות את צללית 'עוגת החתונה' האייקונית של האמפייר סטייט בילדינג, המוכרת ברחבי העולם. המודל מאפשר לכם להעריך כיצד האדריכלים הצליחו לאזן בין דרישות משפטיות אלו לבין האסתטיקה האנכית והחלקה של סגנון הארט דקו. זוהי דוגמה מושלמת לאופן שבו מגבלות יכולות לעיתים קרובות להוביל לעיצובים היצירתיים והמתמשכים ביותר. מנקודת תצפית זו, ניתן לראות כיצד הבסיס המסיבי הופך למגדל דק, שמסתיים בצריח המפורסם בעולם שנוסף כדי להבטיח את התואר של הבניין הגבוה בעולם.

Photo: Alberto-g-rovi · CC BY 3.0

לפני שהענק מאבן גיר התנשא מעל רחוב 34, אתר זה היה מאוכלס על ידי מלון וולדורף-אסטוריה המקורי. התמונה כאן מציגה את המבנה הוויקטוריאני המפואר ההוא, ארמון של יוקרה מהעולם הישן ששימש כמרכז החברתי של ניו יורק במשך עשורים. עם זאת, לקראת סוף שנות ה-20 של המאה הקודמת, התיאבון של העיר לגובה ומודרניות הלך וגבר. בשנת 1929, המלון פונה כדי לפנות מקום לבניית האמפייר סטייט בילדינג. מעבר זה מייצג רגע מכריע בהיסטוריה של ניו יורק - המעבר מהאלגנטיות האופקית והמעוטרת של המאה ה-19 לשאפתנות האנכית והחלקה של המאה ה-20 התעשייתית. הניגודיות בולטת: היכן שהיו פעם אולמות נשפים ובנייה כבדה, היו בקרוב מסמרי פלדה ומעליות מהירות. פינוי אתר כה מסיבי ויוקרתי היה הצהרה נועזת שהעתיד הגיע. האתר עצמו תמיד היה נדל'ן מבוקש, אך הפיכתו ממלון יוקרה לבניין המשרדים הגבוה בעולם ביססה את מקומו כמרכז המובהק של החיים המסחריים והתרבותיים של מנהטן.

Unknown author · Public domain

מעט דימויים קולנועיים הם מתמשכים כמו קינג קונג האוחז בצריח של הבניין הזה ממש. התערוכה האינטראקטיבית הזו מפיחה חיים ברגע האגדי ההוא, וכוללת אצבעות ענקיות שנראות כאילו הן פורצות דרך קירות המגדל. כאשר הסרט 'קינג קונג' הוקרן בבכורה בשנת 1933 - שנתיים בלבד לאחר פתיחת הבניין - הוא קיבע מיד את מעמדו של האמפייר סטייט בילדינג כסמל עולמי. המגדל לא היה עוד רק בניין משרדים; הוא היה דמות באחד הסיפורים המפורסמים ביותר שסופרו אי פעם. מאז, הוא הפך לחלק בלתי נפרד מתרבות הפופ, אך הקשר עם קונג נותר המשמעותי ביותר. לציון יום השנה ה-50 בשנת 1983, בעלי הבניין אף הזמינו קינג קונג מתנפח ענק בגובה 84 רגל שיוצמד לצריח, הישג שלכד את דמיונו של העולם למרות האתגרים של רוחות חזקות ותקלות טכניות. תערוכה זו מאפשרת לכם להרגיש את קנה המידה של אותו ענק קולנועי ולהעריך כיצד הבניין התעלה מעבר למבנה הפיזי שלו כדי להפוך לחלק חי מההיסטוריה של הוליווד, מקום שבו פנטזיה ומציאות נפגשים בלב ניו יורק.

Photo: Alberto-g-rovi · CC BY 3.0

מעבר לנוכחותו הפיזית, האמפייר סטייט בילדינג הפך לסמל רב עוצמה בתרבות הפופ, ולעיתים קרובות משמש כקיצור ויזואלי לעיר ניו יורק עצמה. אם שער של מגזין או פוסטר של סרט צריך להגיד לצופה מיד היכן מתרחש הסיפור, הצללית הזו היא בדרך כלל הבחירה הראשונה. אתם יכולים לראות כאן דוגמאות לאופן שבו המגדל תואר לאורך העשורים, כשהוא מופיע על שערים של הכל, ממגזין 'ניו יורק' ועד מדריכי טיולים בינלאומיים. הקריירה הקולנועית שלו מרשימה אפילו יותר, עם הופעות בלמעלה מ-250 סרטים. הוא אירח כמה מהמפגשים הרומנטיים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע, כמו ב'רומן בלתי נשכח' ו'נדודי שינה בסיאטל'. מצד שני, הוא היה גם מטרה לאינספור פלישות חייזרים בדיוניות ואסונות טבע, מה שמוכיח את חשיבותו כציון דרך שכולם רוצים לראות - או לראות אותו מוגן. הרוויה התרבותית הזו הפכה את הבניין לאחד מציוני הדרך המוכרים ביותר עלי אדמות, המייצג את הלב והנשמה של העיר עבור מיליוני אנשים שאולי מעולם לא דרכו ברחוב 34.

Photo: Alberto-g-rovi · CC BY 3.0