Cipők a Duna-partonמדריך שמע

ברוכים הבאים לאחת האנדרטאות העוצמתיות בעולם. המיצב משתרע לאורך ארבעים מטרים בצד של פשט על גדת הדנובה ויוצר צללית מצמררת על קצה הנהר. האנדרטה, פרי רעיונו של במאי הקולנוע קאן טוגאי וביצועו של הפסל דיולה פאואר, מנציחה את הקורבנות שקיפחו את חייהם על גדות אלו בשנותיה האחרונות של מלחמת העולם השנייה. האנדרטה מורכבת משישים זוגות נעליים תקופתיות, שכל אחת מהן עוצבה בקפידה מברזל. בניגוד לפסלים מסורתיים הניצבים על כנים, חפצים אלו מונחים ישירות על המדרכה ומזמינים אתכם להלך ביניהם. בבחירת הנעל הפשוטה כסמל מרכזי, הפכו האמנים פריט יומיומי רגיל לאמירה עמוקה על אובדן ועל קטיעה פתאומית של חיי אדם. אתר זה הפך למוקד עלייה לרגל עבור מבקרים מכל רחבי העולם, ומשמש כעד אילם ודומם לעברה של העיר. בעודכם מביטים אל המים, חשבו כיצד שישים זוגות אלו מייצגים אלפי סיפורים אישיים שהושתקו לנצח על גדה זו ממש.

Cebete · CC BY 2.0

המבנה הפיזי של האנדרטה משמעותי לא פחות מהפסלים עצמם. שישים זוגות הנעליים, המתוחים לאורך סוללת האבן, מובילים את המבט במורד העיקול של הדנובה. כדי לספק למבקרים מקום לעצירה, ספסל אבן בגובה שבעים סנטימטרים עובר במקביל לנעליים. אלמנט אדריכלי זה משמש ליותר מסתם ישיבה; הוא יוצר מרחב מוגדר להתבוננות, המפריד את האנדרטה מהמולת הטיילת העירונית. הספסל מזמין אתכם לשבת, להביט לעבר המים ולהתחבר למיצב בגובה העיניים. על ידי הנחת הנעליים ישירות על האבן המחוספסת של הסוללה, שילבו האמנים את היצירה באתר הממשי שבו התרחשה ההיסטוריה. הקרבה לקצה המים מכוונת, ומזכירה לכל מבקר שהנהר עצמו היה היעד הסופי עבור אלו שנעלו פעם את הנעליים הללו. סידור פשוט זה של אבן וברזל יוצר סביבה עוצמתית לאבל ולחינוך.

IIya Kuzhekin · CC BY 3.0

טקסט ההקדשה על לוח זה משמש כקול הרשמי של האנדרטה. הוא נחנך ב-16 באפריל 2005, תאריך שנבחר במיוחד לציון שישים שנה לשואה בהונגריה. הכתובת מוקדשת לזכר הקורבנות שנורו אל תוך הדנובה על ידי אנשי מיליציית צלב החץ במהלך חורף 1944 ו-1945. היא מכבדת את 3,500 האנשים שמצאו כאן את מותם, קבוצה שכללה כ-800 יהודים שסומנו בשל אמונתם. לוח זה הופך את המיצב האמנותי לתיעוד היסטורי בלתי ניתן להכחשה. הוא מציין את שמות המבצעים ואת התקופה, ובכך מבטיח שההקשר הספציפי של פשעים אלו לעולם לא יאבד או יישכח. בקריאת מילים אלו, המבקרים עוברים מהתחושה המופשטת של הנעליים הריקות להבנה מוחשית של היקף הזוועה. זוהי תזכורת קודרת לכך שיופייה של גדת הנהר היה פעם אתר של אלימות בלתי נתפסת בחסות המדינה נגד אזרחים חפים מפשע.

Meni yuzevich at Hebrew Wikipedia · CC BY-SA 3.0

שימו לב לשלושת שלטי הברזל היצוק המוצבים במרווחים לאורך האנדרטה. הם נושאים את אותו משקל היסטורי בהונגרית, באנגלית ובעברית, ומבטיחים שהמסר יגיע לקהל עולמי תוך כיבוד השפות העיקריות של הקורבנות. לוחות אלו מסבירים כי הזוועות התרחשו במהלך החודשים האחרונים והנואשים של המלחמה, ובמיוחד בחורף 1944 ו-1945. במהלך תקופה זו, מיליציית צלב החץ הפשיסטית ביצעה הוצאות להורג המוניות על גדת הנהר. מכיוון שהדנובה זורמת כל השנה, גם בעיצומו של החורף, השתמשה המיליציה בנהר כדרך נוחה להיפטר מגופות, ואילצה אנשים לעמוד על קצה הגדה ממש לפני שנורו. השלטים משמשים כעוגן לאנדרטה, ומקבעים את נעלי הברזל החלודות בתקופה ספציפית ומצמררת בהיסטוריה ההונגרית. הם מתארים זמן שבו שלטון החוק קרס, והוחלף באכזריות חסרת מעצורים של מיליציה שפגעה באזרחיה שלה בלב עיר הבירה.

Meni yuzevich at Hebrew Wikipedia · CC BY-SA 3.0

לוח זה מדגיש את ההקשר היהודי של אתר הנצחה זה ומנציח רגע נדיר של הישרדות בתוך הטרגדיה. בעוד אלפים אבדו, ההיסטוריה זוכרת גם את אירועי ה-8 בינואר 1945. באותו יום, קבוצה של 154 אנשים הובלה לגדת נהר זו ממש להוצאה להורג. הם ניצלו ברגע האחרון בזכות מאמציהם ההרואיים של המצילים קארוי סאבו ופאל סלאי. סאבו, פקיד בשגרירות השוודית, וסלאי, קצין משטרה בכיר, פעלו יחד כדי לעצור את הקבוצה ולמנוע את הטבח. פעולותיהם עומדות כעדות לכוחו של האומץ האישי מול רוע מערכתי. נוכחות הטקסט בעברית מכירה בהשפעה העמוקה של השואה על הקהילה היהודית בבודפשט, שעבורה אתר זה נותר מקום של אבל עמוק. הוא מחבר את הנעליים הדוממות על הגדה לצאצאיהם החיים של אלו ששרדו, ומזכיר לנו שאפילו בפרקים האפלים ביותר של ההיסטוריה, היו כאלו שסיכנו הכל כדי להגן על חיי אדם.

Meni yuzevich at Hebrew Wikipedia · CC BY-SA 3.0

כשאתם בוחנים את פרטי נעלי הנשים, אולי תבחינו בעקביהן העדינים ובצורתן האלגנטית. אלו לא היו סתם פסלים אקראיים; הם עוצבו בהשראת הנעליים האמיתיות של שנות ה-40. ישנה סיבה מצמררת לכך שהקורבנות הושארו ללא נעליהם. בחורף 1944, הנעלה הייתה מצרך יקר ערך בשל המחסור בימי המלחמה. לפני שנורו אל תוך הנהר, אנשי מיליציית צלב החץ הורו לקורבנות להסיר את נעליהם וכל פריט לבוש בעל ערך. המיליציה התכוונה לאסוף פריטים אלו ולמכור אותם למטרות רווח לאחר סיום ההוצאות להורג. המראה של עקבים אלגנטיים אלו כיום מעורר תחושה של חיי היומיום הביתיים שניהלו הנשים לפני שנגררו אל הנהר. הנעליים מייצגות את אנושיותם של האנשים, ועומדות בניגוד מוחלט להיגיון הקר והתועלתני של רוצחיהם. כל נעל ריקה מרמזת על אדם שהתלבש פעם לעבודה, לטיול או למפגש חברתי, מבלי לדמיין שנעליו יאריכו ימים אחריו בדרך טראגית זו.

Dennis G. Jarvis · CC BY-SA 2.0

בין עשרות הנעליים, המרגשות ביותר הן הקטנות שבהן – המגפיים והסנדלים הזעירים השייכים לילדים. פסלים מיניאטוריים אלו מדגישים כי קורבנות מיליציית צלב החץ כללו אנשים מכל שכבות האוכלוסייה, כולל התמימים והפגיעים ביותר. הפסל, דיולה פאואר, בחר להשתמש בברזל עבור כל המיצב, מה שמאפשר למתכת להחליד עם הזמן. הפטינה הכתומה-חומה והבלויה הזו תואמת את התקופה ומעניקה לנעליים איכות כבדה וקבועה. על ידי השארת הנעליים ריקות, האמן הופך את היעדרם של הילדים למוחשי. אתם כמעט יכולים לדמיין את כפות הרגליים הקטנות שמילאו פעם את המגפיים הללו. החלודה מחקה את ריקבון הזמן, אך הברזל המוצק מבטיח שהזיכרון יישאר בלתי ניתן להריסה. הנעליים הזעירות הללו עומדות כנזיפה עוצמתית לאידיאולוגיה שהזינה את האלימות, ומזכירות לכל עובר ושב שאובדן של ילד הוא טרגדיה אוניברסלית שמתעלה מעל פוליטיקה או גבולות. הן מהוות נוכחות שקטה וכבדה על גדת האבן.

Dennis G. Jarvis · CC BY-SA 2.0

האומנות של נעליים אלו מרשימה, כאשר הברזל לוכד את הטקסטורות המורכבות של עור שחוק, קמטים באזור הבהונות ואפילו את הקצוות הפרומים של השרוכים. רמת פירוט זו הייתה בחירה מכוונת של הפסל כדי לגרום לנעליים להיראות כאילו הושלכו לאחרונה. ההשראה הרעיונית לאנדרטה הגיעה בחלקה מהסרט 'אביב בבודפשט' משנת 1955. בסצנה נוקבת מהסרט, דמות מוצאת נעליים נטושות לאורך גדת הנהר לאחר שחרור העיר, מה שמהווה קיצור דרך ויזואלי לחיים שנסחפו בזרם. על ידי שחזור נעליים 'קולנועיות' אלו בתלת-ממד, האמנים הביאו דימוי עוצמתי מהבדיון אל העולם האמיתי. נעלי הגברים האלגנטיות הללו, חלקן שחוקות היטב ואחרות רשמיות יותר, מייצגות את האבות, הבנים והאחים שנלקחו מהעיר. הפרטים בברזל מזמינים אתכם להסתכל מקרוב, אולי להבחין בעקב שנשחק בצד אחד או בלשונית שנפלה קדימה, מה שמוסיף נופך אישי עמוק לאנדרטה הקולקטיבית.

Dennis G. Jarvis · CC BY-SA 2.0

קחו רגע להסתכל לכיוון צפון, היכן שמגדליו הניאו-גותיים המפוארים של בניין הפרלמנט ההונגרי מתנשאים במרחק של שלוש מאות מטרים בלבד. קרבה זו היא אחד ההיבטים המצמררים ביותר של האנדרטה. בעוד שהפרלמנט עמד כסמל לכוח פוליטי עליון ושלטון החוק, גדת הנהר במרחק הליכה של דקות ספורות בלבד הייתה אתר של אלימות אכזרית ובלתי מרוסנת. במהלך שלטון מיליציית צלב החץ, המרחק בין היכלי הממשל לבין אתר הרצח ההמוני היה קצר באופן מעיק. מציאות גיאוגרפית זו מעלה שאלות רודפות על האופן שבו זוועות כאלו יכלו להתרחש בצל המוסד הגבוה ביותר של האומה. האדריכלות המפוארת של העיר, עם כיפותיה וצריחיה, עומדת בניגוד מוחלט לנעלי הברזל החלודות על גדת האבן המחוספסת. היא משמשת תזכורת קבועה לכך שגם בעיר של תרבות גדולה ותחכום פוליטי, אמצעי ההגנה של הציוויליזציה עלולים להיכשל, מה שמוביל לכך שהפרקים האפלים ביותר בהיסטוריה האנושית מתרחשים לעיני כל.

Photo: Cachaves · CC BY-SA 3.0

בעודכם צועדים לאורך הסוללה, הניחו למבטכם לעקוב אחר שורת הנעליים הארוכה שנראית כנמשכת אל האופק. ישנם בדיוק שישים זוגות בסך הכל, המסודרים בכוונה כך שייראו כאילו יצאו מהם רק לפני רגעים ספורים. חלקם מונחים יחד בצורה מסודרת, בעוד אחרים מפוזרים או מופנים בזוויות משונות, מה שמרמז על הפתאומיות והכאוס של פעולות המיליציה. המרווח המכוון הזה יוצר 'קו של היעדר', שבו המקום שבו אדם אמור היה להיות הוא המאפיין הבולט ביותר של היצירה. המראה ה'נטוש' של הנעליים הוא כלי רב-עוצמה לסיפור; הוא מרמז על נרטיב של אנשים שנאלצו לעצור בדרכם, להשאיר את חפציהם מאחור ולעמוד מול רגעיהם האחרונים. אורכו של המיצב - ארבעים מטרים - מחייב אתכם ללכת לצידו ולחוות את קנה המידה של האובדן צעד אחר צעד. סידור זה מבטיח שהאנדרטה אינה רק משהו שמביטים בו, אלא משהו שחולפים דרכו, מה שהופך את המציאות ההיסטורית של ההוצאות להורג להמונים למוחשית ואישית יותר.

Photo: Yamen · CC BY-SA 4.0