Ciutat de les Arts i les Ciènciesמדריך שמע

ברוכים הבאים לעיר האמנויות והמדעים, ולתחנה הראשונה שלנו, הפלאו דה לה ארטס ריינה סופיה המרהיב. המבנה, המתנשא לגובה מרשים של 75 מטרים, הוא אחד מבתי האופרה הגבוהים בעולם. כשמביטים במבנה, אי אפשר שלא להבחין במאפיין הבולט ביותר שלו: ה'נוצה' או ה'קסדה' האווירודינמית והעצומה שמתקמרת מעל החלק העליון. מעטפת הפלדה המעוקלת הזו היא פלא הנדסי השוקל מעל 3,000 טונות, אך היא נראית כמעט חסרת משקל שכן היא נתמכת בשתי נקודות בלבד. האדריכל סנטיאגו קלטרווה תכנן זאת כדי לעורר דימויים של קסדת אביר מימי הביניים או אולי חללית עתידנית המוכנה להמראה. עם זאת, למבנה היסטוריה מורכבת. שמונה שנים בלבד לאחר הפתיחה החגיגית, ציפוי פסיפס הקרמיקה הלבן, המעניק לו את המראה הנוצץ, החל להתקלף ברוח. כשל מבני בלתי צפוי זה הוביל לפרויקט שיקום מאסיבי ועדין כדי להחליף את האריחים בעבודת נמלים ולהשיב למבנה את הגימור הלבן והבתולי שלו. כיום, הוא עומד כסמל משוחזר של אדריכלות מודרנית, ומכיל ארבעה אולמות נפרדים לאופרה, תיאטרון וקונצרטים.

Photo: Kippelboy · CC BY-SA 3.0

כשנכנסים לאולם הראשי, אתם מוקפים בעיצוב שמעניק עדיפות לצליל לא פחות מאשר למראה. הקירות מצופים בלוחות עץ אנכיים המשרתים מטרה החורגת הרבה מעבר לקישוט בלבד. מערכת אקוסטית מתוחכמת זו תוכננה במיוחד כדי לגרום לכל החדר להדהד כמו גוף של צ'לו ענק, ובכך להעשיר את הצליל עבור כל צופה. אם תביטו למעלה, תראו מחזירי קול צפים התלויים מעל הבמה; ניתן לכוונן אותם כדי לדייק את האקוסטיקה בהתאם לשאלה אם מופיע פסנתרן סולן או תזמורת מלאה. שימו לב לבחירת הצבע הבולטת של המושבים. בד הכחול העמוק נבחר כדי לספק ניגודיות קרירה ותוססת לגוונים החמים והטבעיים של קירות העץ ולבטון הלבן והחד שנמצא ברחבי הארמון. פלטת צבעים מכוונת זו יוצרת אווירה ממוקדת ואינטימית בתוך קנה המידה הגדול של בית האופרה. כל אלמנט כאן, מהחומר של הקירות ועד צורת התקרה, פועל בהרמוניה כדי לספק את אחת מחוויות ההאזנה המעודנות ביותר באירופה.

Photo: KaiKemmann · CC BY-SA 4.0

בחלק זה של הארמון, האדריכלות משילה מעליה כל יומרה של בנייה מסורתית. כשמביטים למעלה דרך הספירלה של גרם המדרגות, הבטון הלבן מקבל מראה אורגני מובהק. במקום מבנה, נדמה שאתם מציצים לתוך ליבה של צדף ענק או מסתכלים על ערימת חוליות. זהו סימן ההיכר של סגנון האדריכל סנטיאגו קלטרווה, המאופיין בהיעדר מוחלט של זוויות ישרות. במקום קווים ישרים ופינות, המבנה זורם בקימורים רציפים ונוזליים. כדי להשיג את הצורות דמויות העצם הללו, הבטון נוצק במקום באמצעות תבניות עץ מורכבות להפליא. אם תסתכלו מקרוב על המשטח, עדיין תוכלו לראות את המרקם העדין והגולמי שהותיר אחריו סיב העץ. פרט מוחשי זה משמש כתזכורת למיומנות הנדרשת כדי להפוך בטון נוזלי לצורות חינניות ושלדיות אלו. גרם מדרגות זה אינו רק דרך לעבור בין קומות; הוא אלמנט פיסולי המדגים את פילוסופיית ה'ביו-אדריכלות' המגדירה את המתחם כולו.

Photo: Kippelboy · CC BY-SA 3.0

הגלריה העליונה משמשת כנקודת מעבר מרהיבה בין הפנים האינטימי והממוקד של בית האופרה לבין קנה המידה הגדול והפתוח של הפארק שמסביב. שימו לב לצלעות המבניות האנכיות והעצומות המתנשאות מעליכם. הן אינן שם רק לתמיכה; הן מרווחות כך שיאפשרו לשטף של אור טבעי להגיע עמוק אל ליבת הבניין, ולשנות את אווירת החלל ככל שהשמש נעה במהלך היום. בזמן שאתם סופגים את הנוף לעבר שאר המתחם, הקדישו רגע להתבונן בריהוט באזור זה. פריטים אלו עוצבו במיוחד עבור בניין זה, וכוללים את אותה אסתטיקה רזה ואווירודינמית של האדריכלות עצמה. הריהוט מרגיש פחות כמו קישוט ויותר כמו הרחבה של השפה המבנית של הבניין. מכאן, תוכלו לראות כיצד הארמון משתלב בנוף הרחב יותר של עיר האמנויות והמדעים, ומתפקד כמעטפת מגן שעדיין מרגישה קלילה, אוורירית וקשורה באופן בלתי נפרד לסביבתה.

Photo: Actiu · CC BY-SA 4.0

גשר מונטוליבט הוא יותר מסתם נתיב תחבורה; הוא הסף הפיזי שבו העיר העתיקה פוגשת את החדשה. כשאתם עוברים מעליו או לידו, שימו לב לצלעות הבטון הלבנות והאופייניות בחלק התחתון של המפתח. אלמנטים מבניים אלו תוכננו להיראות כמו בטנו השלדית והרחבה של לווייתן, וממשיכים את הנושא הביולוגי שנמצא ברחבי העמק. גשר זה תוכנן על ידי סנטיאגו קלטרווה כדי להחליף מעבר מסורתי יותר שעמד כאן בעבר. על ידי שילוב הגשר בעיצוב הכולל של המתחם, האדריכל הבטיח שכל אלמנט במסע של המבקר - אפילו פעולת הנהיגה או ההליכה על פני אפיק הנהר - תורמת לתחושה של כניסה ל'עיר העתיד'. הגשר משתרע על פני הפארק הירוק והרחב שהיה פעם נהר הטוריה, ומשמש כציון דרך מודרני המסמן את הגעתכם למרחב שבו אדריכלות והנדסה נחגגות כצורות אמנות. הקווים הנקיים והמשטחים הלבנים שלו משמשים כפתיח ויזואלי למבנים המפוארים שנמצאים ממש לפניכם.

Justraveling.com · CC BY-SA 4.0

כשאתם עומדים על שפת המים, אתם מביטים באחד המאפיינים החכמים והיפים ביותר במתחם. בריכות הטורקיז העצומות הללו רדודות באופן מפתיע - עומקן כ-20 סנטימטרים בלבד. מעבר למשיכה האסתטית שלהן, הן ממלאות תפקיד פונקציונלי חיוני. במהלך החום הכבד של קיץ ולנסיה, המים מתאדים לאיטם ומקררים באופן טבעי את האוויר עבור המבקרים המטיילים לאורך הטיילת. מבחינה חזותית, הבריכות הללו משמשות כמראות ענק. הן משקפות את הקימורים המרהיבים של המבנים, מכפילות למעשה את גודלם ויוצרות את האשליה שהאדריכלות צפה על פני ים אינסופי. למיקומו של הפארק כולו יש היסטוריה דרמטית. בשנת 1957, השיטפון הגדול של ולנסיה החריב את העיר, מה שהוביל לפרויקט הנדסי עצום להטיית נהר הטוריה הרחק ממרכז העיר. הדבר הותיר אחריו אפיק נהר יבש באורך תשעה קילומטרים. במשך עשורים המקום נותר ריק, עד שתוכנן מחדש כפארק ירוק ושופע וכאתר לעיר עתידנית זו, והפך אתר של טרגדיה לשעבר למרכז עולמי לתרבות ומדע.

Justraveling.com · CC BY-SA 4.0

ל'אמיספריק, שנפתח בשנת 1998, היה המבנה החלוצי של כל המתחם התרבותי הזה. העיצוב שלו מבוסס על הרעיון הפואטי של 'עין החוכמה', המתבוננת בעולם דרך העדשה של המדע והקולנוע. בתוך המעטפת העצומה תמצאו קולנוע IMAX חדיש. התיאטרון עצמו שוכן בתוך כדור ענק, המייצג את האישון של עין אדריכלית זו. אחד המאפיינים המרתקים ביותר של הבניין הוא ה'עפעף' שלו. המבנה החיצוני של תריסי זכוכית ופלדה אינו סטטי; הוא מצויד במנופים הידראוליים שיכולים להרים ולהוריד מקטעים מהמעטפת, ממש כמו מצמוץ של עין אנושית. אלמנט קינטי זה מאפשר לבניין ליצור אינטראקציה עם האור ועם הסביבה. כחלק הראשון בפאזל שהושלם, ל'אמיספריק קבע את הטון לכל הפרויקט, והדגים כיצד ניתן להשתמש באדריכלות כדי ליצור מטאפורות מוחשיות לחוויה האנושית ולחתירה לידע. הוא נותר אחד מציוני הדרך המצולמים והמוכרים ביותר בספרד.

Photo: Diliff · CC BY 2.5

כדי להעריך באמת את העיצוב של ל'אמיספריק, עליכם להסתכל עליו בשילוב עם בריכת ההשתקפות. האדריכל סנטיאגו קלטרווה תכנן את הבניין במכוון כחצי-כדור, ביודעו שהמים יספקו את החצי החסר. כאשר פני הבריכה שקטים, ההשתקפות מתיישרת בצורה מושלמת עם המבנה הפיזי ומשלימה את הצורה המעגלית של עין אנושית. ללא מראה מימית זו, המטאפורה האדריכלית של 'עין החוכמה' הייתה נותרת לא שלמה. בחלק העליון של ה'עין' ממוקמת 'גבה' מבנית מרשימה המגנה על שבילי ההליכה הסגורים בזכוכית שמתחתיה. שבילים אלו מאפשרים למבקרים לטייל ממש לצד קו המים, להרגיש את הבריזה הקרירה מהבריכה תוך כדי מבט אל ה'אישון' של התיאטרון. יחסי הגומלין הללו בין בטון מוצק, זכוכית שקופה ומים משתקפים יוצרים תחושה של סימטריה ואיזון מושלמים. זוהי תזכורת לכך שבמתחם זה, הנוף אינו רק רקע למבנים - הוא חלק מהותי מהאדריכלות עצמה.

Ka13 from Castellon de la Plana, Spain · CC BY 2.0

ל'אומברקלה הוא טיילת פתוחה ומרשימה המוגדרת על ידי סדרה של 55 קשתות קבועות ו-50 קשתות צפות, היוצרות חופה שלדית וקצבית. זהו הרבה יותר מסתם שביל הליכה; זהו גן בוטני שנאצר בקפידה כדי להציג את חיי הצומח המגוונים של אזור ולנסיה. בזמן שתטיילו, תראו מגוון מינים מקומיים, כולל עצי דקל גבוהים, עצי תפוז מר ריחניים ושיחי לבנדר ארומטיים הממלאים את האוויר בניחוח. המבנה תוכנן עם חזון לטווח ארוך: הקשתות משמשות כסבכה ענקית לצמחים מטפסים. עם הזמן, גפנים אלו אמורות לכסות לחלוטין את צלעות הפלדה הלבנות ולהפוך את הטיילת למנהרה ירוקה וחיה המספקת צל טבעי. המיזוג הזה בין הנדסה קשיחה לצמיחה אורגנית הוא נושא מרכזי בפארק. הוא מציע מקלט מוצל ושליו שבו תוכלו להעריך את הצמחייה הים-תיכונית בעודכם מוקפים בקו הרקיע העתידני של עיר האמנויות והמדעים.

Photo: Diliff · CC BY-SA 3.0

בעוד של'אומברקלה נראה כחלק טבעי מהנוף של הפארק, הוא למעשה פיסת תשתית נסתרת ומרשימה. הגן השופע הזה משמש כ'גג ירוק' היושב ישירות על גבי החניון התת-קרקעי העצום ורב-המפלסים של המתחם. זוהי דוגמה מצוינת לאופן שבו תכנון עירוני יכול להפוך צורך פונקציונלי למרחב ציבורי יפהפה. בזמן שאתם הולכים בשביל, אתם לוקחים חלק ב'טיול הפסלים'. גלריית האמנות החיצונית הזו כוללת אוסף מתחלף של עבודות מאת אמנים עכשוויים, על רקע הדקלים והקשתות. העיצוב הפתוח של הארקדה הוא גם מאפיין של בקרת אקלים; המרווחים בין הקשתות מאפשרים לבריזה מרעננת וקבועה לזרום דרך הטיילת. גם בימי הקיץ החמים ביותר, זהו בעקביות אחד המקומות הקרירים ביותר בכל המתחם. זהו מקום שבו הנדסה, אמנות וטבע מצטלבים, ומספקים נקודת תצפית נופית המחברת בין המוזיאונים והאתרים השונים של הפארק.

Bybbisch94, Christian Gebhardt · CC BY-SA 4.0