Languages
15Hofburg מדריך שמע
ארמון הופבורג הוא ארמון קיסרי לשעבר הממוקם בווינה, אוסטריה. הוא שימש כמעון החורף הקיסרי המרכזי של שושלת הבסבורג, וכיום שוכנים בו מספר מוזיאונים ומשרדו של נשיא אוסטריה.
עובדות מהירות
32
תחנות מוקלטות
15
שפות
100%
אופליין
📍 Vienna, Austria
על הסיור
ארמון הופבורג הוא ארמון קיסרי לשעבר הממוקם בווינה, אוסטריה. הוא שימש כמעון החורף הקיסרי המרכזי של שושלת הבסבורג, וכיום שוכנים בו מספר מוזיאונים ומשרדו של נשיא אוסטריה.
הורד את האפליקציה בחינם
על הסיור
Michaelerplatz and the Imperial Fountains
חזית אגף מיכאל הקדוש
כשעומדים מול אגף מיכאל הקדוש, קנה המידה העצום של ההופבורג הופך לברור. במשך למעלה מ-600 שנה, מתחם רחב ידיים זה שימש כמעון החורף של בית הבסבורג, המשפחה ששלטה באחת האימפריות החזקות בהיסטוריה. על אף שחזית זו נראית עתיקה, היא הושלמה למעשה מאוחר יחסית, בשנת 1893. האדריכל, פרדיננד קירשנר, פעל לפי תוכניות מקוריות מלפני 170 שנה של יוזף עמנואל פישר פון ארלך, שהוקפאו בשל מחסור בכספים ובמקום. אגף זה יוצר קימור קעור ודרמטי המגדיר את כיכר מיכאל. במרכז, שער קשת מאסיבי המכונה 'שער מיכאל הקדוש' מזמין את המבקרים פנימה. זו הייתה הכניסה הראשית לכרכרות הקיסריות, שאיפשרה להן לעבור ישירות מרחובות העיר אל ליבו של הארמון. החזית מעוטרת בפסלים מורכבים וברוטונדה בעלת כיפה ירוקה. היא משקפת את הפאר שהמונרכיה ביקשה להקרין גם בעשוריה האחרונים, ומשמשת כגשר בין היסודות מימי הביניים לבין העיר המודרנית.
The Inner Castle Court
חצר הטירה הפנימית
כשנכנסים לחצר הטירה הפנימית, מתגלה קנה המידה האמיתי של ההופבורג. זהו אינו רק ארמון בודד, אלא עיר רחבת ידיים בתוך עיר, המשתרעת על פני 300,000 מטרים רבועים. המתחם מורכב משמונה-עשר אגפים וכ-2,600 חדרים, וחצר זו היא המקום שבו נפגשים אותם חלקים נפרדים. אם תביטו סביב ההיקף, תוכלו לראות ציר זמן של סגנונות אדריכליים. מצד אחד נמצא אגף לאופולד (Leopoldine Wing), שנבנה במאה ה-17, בעוד האמלינבורג (Amalienburg) שממול מתוארך למאה ה-16. אגף סנט מיכאל מייצג את התוספות של סוף המאה ה-19. חצר זו היוותה במה לחיי החצר, למצעדים צבאיים ולקבלת פנים לראשי מדינות. היא תפקדה כמרכז הבירוקרטיה הקיסרית, ואכלסה הכל, החל מהדירות הפרטיות של הקיסר ועד למשרדים אדמיניסטרטיביים. המרחב הפתוח העצום והחזיתות האחידות יוצרים תחושה של עוצמה מסודרת, אך כל פינה טומנת בחובה רמזים לתקופה אחרת בשלטון ההבסבורגי. זהו מקום אידיאלי להעריך כיצד הארמון צמח באופן אורגני לאורך מאות שנים של שימוש רציף.
אנדרטת הקיסר פרנץ הראשון
במרכז חצר הטירה הפנימית ניצבת האנדרטה לקיסר פרנץ הראשון. ההיסטוריה שלו ייחודית; הוא החזיק בתואר הקיסר הרומי הקדוש האחרון עד שפירק אותו ב-1806, ובמקביל הפך לקיסר אוסטריה הראשון כדי להבטיח את הישרדות השושלת שלו. הוא מתואר כאן בסגנון קלאסי, לבוש בטוגה בסגנון רומי כדי להדגיש את השושלת הקיסרית שלו. ארבע הדמויות הנשיות היושבות סביב בסיס הכן מייצגות את האמונה, הכוח, השלום והצדק - המידות הטובות שפרנץ רצה שייזכרו בזכותן במהלך שלטונו. תקופת כהונתו של פרנץ הראשון הוגדרה על ידי המלחמות הנפוליאוניות. במהלך דיפלומטי בעל סיכון גבוה, הוא אף השיא את בתו, מארי לואיז, לאויבו, נפוליאון בונפרטה, כדי להבטיח שלום זמני. האנדרטה עוצבה על ידי פומפאו מרקזי והושלמה בשנת 1846, זמן רב לאחר מותו של הקיסר. היא נותרה מוקד מרכזי בחצר, מוקפת באגפים השונים שבהם התגוררו הוא ואבותיו. אם תסתכלו מקרוב על הבסיס, תוכלו לראות את התבליטים המורכבים המפרטים את אבני הדרך של שלטונו הארוך והמורכב.
The Sisi Museum
שולחן האיפור של הקיסרית
המברשות, המראות ובקבוקי הזכוכית על שולחן זה היו שייכים לקיסרית אליזבת. במרחבי ארמון הופבורג, חדר ההלבשה וחדר השינה שלה היו יותר מסתם חללים פונקציונליים; הם היו המקלטים שלה. סיסי בילתה כאן שעות בכל בוקר, בתהליך המפרך של התלבשות ועיצוב שערה המפורסם. עבור אישה שחשה תחת מעקב מתמיד של החצר והציבור, חדרים פרטיים אלו היו המקום שבו יכלה להיות באמת עצמה. מחויבותה לכושר הייתה כה אינטנסיבית, עד שהתקינה ציוד התעמלות בחדר ההלבשה שלה - צעד שזעזע עמוקות את בני הבית הקיסרי המסורתיים. היא נהגה להתאמן לעיתים קרובות בזמן ששערה נקלע לצמות, ובכך שילבה את טקסי היופי שלה עם אימון גופני. התבוננות בחפצי היומיום הללו מאנישה את המיתוס של הקיסרית היפה ומזכירה לנו את האדם שישב כאן מדי יום. הפריטים על שולחן זה היו הכלים ששימשו אותה לבניית המסכה הציבורית, אותה עטתה בחוסר רצון גובר ככל שחלפו השנים, כשהיא מוצאת נחמה רק בשגרת יומה הפרטית.
The Imperial Apartments
חדר ההמתנה לקהל
חדר זה, המכונה לעיתים קרובות הסלון האדום, היה המקום שבו ההיררכיה של אימפריית ההבסבורגים הייתה גלויה ביותר. מאות מבקרים, החל מדיפלומטים בדרגים גבוהים ועד לאזרחים פשוטים עם עתירה, היו מתאספים כאן מדי יום. הם המתינו בתקווה לזכות בכמה דקות מזמנו של הקיסר פרנץ יוזף. החדר מעוצב כדי להרשים, עם קירות מכוסים בבד דמשק משי אדום עשיר ועיטורי עלי זהב. תנור חרסינה לבן וגבוה ניצב בפינה, מאפיין חימום נפוץ אך אלגנטי בחדרי הארמון. הפרוטוקול היה נוקשה להפליא; המיקום שלך בחדר ומשך ההמתנה נקבעו לרוב לפי המעמד החברתי שלך. האווירה הייתה של ציפייה שקטה ושיחות לחושות. עבור רבים, זה היה קרוב ככל שיגיעו אי פעם למוקד הכוח. הקיסר היה ידוע בדייקנותו האגדית ובמוסר העבודה שלו, והעניק קהל פעמיים בשבוע במשך עשורים. חדר זה היה עד לתקוות ולחרדות של אלפים שעמדו על שטיחיו המעוטרים, ממתינים לשמותיהם שייקראו על ידי פקיד החצר.
חדר הישיבות
בניגוד לחדרי ההמתנה הדקורטיביים יותר, חדר הישיבות תוכנן עבור העבודה הרצינית של השלטון. הקיסר פרנץ יוזף ראה בעצמו, כידוע, את 'הבירוקרט הראשון' של האימפריה שלו. הוא חי חיים של שגרה נוקשה, קם ב-4:00 בבוקר בכל יום כדי להתחיל לעבור על מסמכי המדינה בשולחנו. בחדר זה הוא ישב עם שריו כדי לקבל החלטות שהשפיעו על 50 מיליון בני אדם ברחבי טריטוריה עצומה ורב-אתנית. העיצוב רשמי, עם שולחן מרכזי גדול מוקף בכיסאות בעלי משענת גבוהה. אם תביטו בקירות, תראו דיוקן של הקיסר עצמו, משקיף על הדיונים. חדר זה משקף את נפח העבודה העצום שנדרש כדי להחזיק את המנגנון המורכב של האימפריה פועל. פרנץ יוזף היה ידוע בתשומת הלב המדהימה שלו לפרטים, ולעיתים קרובות הכיר את הפרטים של עניינים מנהליים קטנים כמו גם של שינויים גדולים במדיניות החוץ. האווירה השקטה והמכובדת כאן עומדת בניגוד לשינויים הפוליטיים הכאוטיים שהתרחשו מחוץ לחומות הארמון במהלך סוף המאה ה-19. הוא נותר תזכורת בולטת למאמץ הבלתי נלאה להחזיק את האימפריה מאוחדת.
The Swiss Gate and Wing
החצר השוויצרית
הליכה דרך השער השוויצרי מובילה אתכם אל ה'שוויצרהוף' (Schweizerhof), החלק העתיק ביותר במתחם הארמון כולו. חלל סגור זה שימש כגרעין מימי הביניים שממנו צמח הארמון רחב הידיים. בעוד שחלק ניכר ממה שאתם רואים כיום משקף עדכונים מאוחרים יותר, עדויות ארכיאולוגיות מאשרות כי יסודות הטירה המקורית מהמאה ה-13 נמצאים ממש מתחת לרגליכם. מכיכר זו ניתן להגיע לשניים מהמוסדות התרבותיים החשובים ביותר בארמון. האחד הוא אוצר הקיסרות, המאכלס מאות שנים של עושר ותכשיטי כתר של בית הבסבורג. השני הוא הקפלה הקיסרית, או ה'בורגקפלה' (Burgkapelle). חלל קדוש ואינטימי זה היווה מרכז למוזיקה במשך מאות שנים. גם כיום, הוא נותר המקום העיקרי שבו מופיעה מקהלת הנערים המפורסמת של וינה במהלך תפילת יום ראשון, ובכך ממשיכה מסורת שמקורה בסוף המאה ה-15. התחושה הקומפקטית והמבוצרת של החצר מציעה ניגוד חד לכיכרות הפתוחות והרחבות שנמצאות במקומות אחרים במתחם, ומשמשת תזכורת למקורותיה של הטירה כמבצר מוגן.
The Imperial Treasury
כתר האימפריה הרומית הקדושה
בתוך אוצר הקיסרות, כתר מתומן זה ניצב כאחד החפצים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה האירופית. העיצוב הלא שגרתי שלו בעל שמונה הצלעות, במקום עיצוב מעגלי, מתוארך למאה ה-10. במשך כמעט אלף שנים הוא נחשב לשריד קדוש, המייצג את זכותם האלוהית של קיסרים לשלוט באימפריה נוצרית רחבת ידיים. האומנות מורכבת וכוללת סידור צפוף של פנינים גדולות וספירים לא מלוטשים המשובצים בזהב. ארבע מתוך שמונה הלוחות מעוטרים בסצנות מקראיות מאמייל, כולל תיאורים של המלך שלמה והמלך דוד, שנועדו להשוות את השליט מימי הביניים למלכים החכמים של הברית הישנה. בניגוד לכתרים מודרניים שלעיתים קרובות הם דקורטיביים בלבד, זה היה פריט פונקציונלי של תיאטרון פוליטי ודתי. זה היה הכתר היחיד שבאמת נחשב בטקס ההכתרה של קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ומסמל כוח שלכאורה התעלה מעל גבולות ארציים. הכתר לא היה רק תכשיט; הוא היה ביטוי פיזי להמשכיות האימפריה וללגיטימיות הרוחנית שלה, והוא נשמר כיום כפריט מרכזי באוצר.
הכתר הקיסרי של אוסטריה
בעוד שכתר האימפריה הרומית הקדושה השתייך למשרת הקיסר, כתר זה היה רכושם הפרטי של שושלת הבסבורג. הוא נוצר בשנת 1602 עבור רודולף השני ונחשב לאחת הדוגמאות המשובחות ביותר לצורפות מנייריסטית שקיימות. העיצוב שלו שונה באופן ניכר מקודמו מימי הביניים, וכולל צורת 'מיטר' (Mitre) ייחודית - כיסוי הראש בעל שני החודים שנלבש בדרך כלל על ידי בישופים - המדגיש את תפקידו של הקיסר כמגן הכנסייה. הקשת המרכזית מוקפת בארבעה תבליטי זהב מפורטים. לוחות אלו מתארים את ארבעת התארים העיקריים של רודולף השני: ניצחונו על הטורקים העות'מאנים, הכתרתו כקיסר ברגנסבורג, הכתרתו כמלך בוהמיה והכתרתו כמלך הונגריה. כל משטח משובץ ביהלומים, פנינים וספיר כחול ענק בראשו. מכיוון שכתר האימפריה הרומית הקדושה היה שריד משותף שנשמר לעיתים קרובות בנירנברג, בית הבסבורג נזקק לתכשיטי כתר מפוארים משלו לשימוש יומיומי ולהצגה חצרנית בווינה, מה שהוביל ליצירת סמל כוח אישי ומרהיב זה.
הרומח הקדוש
חוד חנית ברזל זה, המחוזק בחוט כסף ובציפוי זהב, הוא אחד השרידים עתירי הסיפורים ביותר באוצר הקיסרות. על פי אגדות ימי הביניים, זהו הרומח הקדוש שדקר את צדו של ישו במהלך הצליבה. מסמר, שנחשב כחלק מהצלב האמיתי, משובץ בתוך הלהב ומוחזק במקומו על ידי רצועות כסף. במשך מאות שנים, קיסרי האימפריה הרומית הקדושה החזיקו באמונה שהחזקה ברומח זה הופכת אותם לבלתי מנוצחים בשדה הקרב. אמונה זו הפכה את החפץ לקמיע רב עוצמה של סמכות קיסרית. מסעו לאורך הזמן ארוך ומורכב; הוא הועבר, הוסתר והיה מבוקש על ידי שליטים רבים לאורך המאות. באופן בולט במיוחד, הכוח הנסתר שיוחס לרומח הוביל לתפיסתו על ידי המשטר הנאצי בשנת 1938, אז הועבר לנירנברג כחלק ממאמץ לטעון ללגיטימיות היסטורית של האימפריה הישנה. הוא הוחזר בסופו של דבר על ידי כוחות אמריקאים לאחר מלחמת העולם השנייה והושב למקומו כאן בווינה, שם הוא נותר מוקד למשיכה היסטורית.
