מנזר ויסוקי דצ'אני מדריך קולי בעברית

מנזר ויסוקי דצ'אני הוא מנזר אורתודוקסי סרבי ליד דצ'אני, בקוסובו, והוא החל את דרכו בשנת 1327 כפרויקט מלכותי. המלך סטפן דצ'אנסקי מסרביה ייסד אותו כהקדש, מתנה שנועדה לתמוך בכנסייה ובנזיריה. מגילת היסוד משנת 1330 שרדה, ונאמר בה שהקדוש סאווה הוא זה שבחר באתר זה. אגדה אחרת מייחסת את הבחירה למלך עצמו. באותו סיפור הוא נדד במקומות רבים, עד שהגיע לנקודה זו, ויופיה כבש את ליבו. אונסק"ו הכריז על המנזר כאתר מורשת עולמית בשנת 2004.

Pudelek (Marcin Szala) · CC BY-SA 3.0

ויסוקי פירושו גבוה, וכך המנזר מוכר בפי העם: ויסוקי דצ'אני. הכנסייה שלו גדולה כל כך שהיא עולה בגודלה על כל כנסייה אחרת מימי הביניים בבלקן. כותבים סרבים מציינים שפרופורציות המבנה היו יוצאות דופן לתקופתו. מעל הקירות, תוף גבוה ומחורר בחלונות צרים נושא את הכיפה. הקירות החיצוניים בנויים משכבות מתחלפות של שיש לבן וורוד.

Pudelek (Marcin Szala) · CC BY-SA 3.0

שכבה אחר שכבה של פתח זה מעוטרת. חבל שזור ועיטור עלים עולים לאורך העמודים ומסביב לעקומת הקשת. בתוך הקשת תופסת דמות יושבת את המרכז, ומשני צדדיה ניצבת דמות עומדת. בפינות העליונות החיצוניות נמצאים ראשים קטנים מגולפים. למטה, דלתות עץ כפולות קבועות באבן המפוספסת. ברטיסלב פנטליץ' מפרש עבודת אבן זו כפיסול רומנסקי. הוא ממקם אותה במה שמכונה רנסנס פלאולוגי, תחייה של האמנות בעולם הביזנטי המאוחר. אונסק"ו תיאר את המנזר כאוצר שאין לו תחליף.

Pudelek (Marcin Szala) · CC BY-SA 3.0

חלון בעל שלושה פתחים גבוהים ניצב תחת קשת מגולפת לעומק, ורצועות של עיטורים מגולפים עוטפות אותו. דמויות מגולפות קטנות יושבות על אבני הזיז, תושבות האבן שבולטות מהקיר משני הצדדים. האדריכל הראשי היה ויטו מקוטור, נזיר פרנציסקני. כותבים סרבים מכנים אותו אומן הבנייה הראשי. לדבריהם, כמה אומנים אחרים עבדו איתו, וחלק משמותיהם מתועדים. עבודות הבנייה נמשכו שמונה שנים. אלו שעזרו בבניית המנזר קיבלו כמתנה משותפת כפר ליד פריזרן, שנקרא מנסטריצה. רבים מהם התיישבו שם לאחר שהעבודה הסתיימה.

Martin Brož · CC BY 3.0

סלסולי גפן זהובים משתרעים על פני פרסקה זו, והדמויות יושבות ביניהן בדרגות. דמויות המלכים עוטות הילות, ודמויות מכונפות מופיעות בפינות העליונות. ממש בתחתית, דמות עוטה גלימה עומדת כששתי זרועותיה פרושות לרווחה. הפרסקה מציגה את משפחת נמניץ, השושלת המלכותית שאליה השתייך סטפן דצ'אנסקי. רבים מהם הוכרזו לקדושים, ואחת הפרשנויות היא שהפרסקה מציגה את שלטון המשפחה כקדוש וכמוצדק.

Unknown author · Public domain

סטפן דצ'אנסקי מת בשנת 1331, והכנסייה טרם הושלמה. בנו, סטפן דושאן, הפך למלך באותה השנה והמשיך את הבנייה. יש מקורות המכנים אותו קיסר ולא מלך. סצנה זו מציגה את השניים כמייסדים, העומדים זה לצד זה. שניהם חובשים כתרים ועטורים בהילה, אף שהטיח התקלף במקומות מסוימים והפנים קשים לזיהוי. ביניהם עומד מבנה קטן בעל כיפה, שעשוי לייצג את הכנסייה שאותה ייסדו.

XIV century serbian painter · Public domain

הכיפה מעוטרת בדמותו של ישו כפנטוקראטור, תואר יווני שמשמעותו שליט הכול. מדליון גדול נושא את פניו במרכז, וטבעת של עיגולים קטנים יותר מקיפה אותו. מלאכים מצוירים ממלאים את העקומה סביב המדליון. הכנסייה מוקדשת לעליית האדון. ארבע אומנות תומכות בכיפה שמתחתיה. קורות עץ וכבלי מתכת חוצים את המראה, מה שמעיד על כך שעבודות תמיכה או תיקון בוצעו כאן בשלב כלשהו.

This image was made by Sadko. Please credit this with: "Sadko, Wikipedia" in the immediate vicinity of the image. A message to me would be appreciated as well. If you wish to use, license, or buy the image, please contact me to discuss terms. More of my work can be found in my personal gallery. · CC BY-SA 4.0

סצנות מצוירות מכסות את קירות הכנסייה ואת קמרונותיה. הן מסודרות בעשרים מחזורים עיקריים, שהם סדרות של סצנות העוסקות בנושא אחד. יחד הן כוללות יותר מאלף קומפוזיציות. ביניהן יש כמה אלפי דיוקנאות. העבודה נמשכה כחמש-עשרה שנים, וציירים ששורשיהם בסרביה, בעולם הביזנטי ובחוף הים האדריאטי לקחו בה חלק. לפי המסופר, בכנסייה נמצא האוסף השמור הגדול ביותר של הציור הביזנטי. מעמדי נרות ומנורות תלויות ממלאים את החלל, ואור מן החלונות נופל על הקירות המצוירים.

This image was made by Sadko. Please credit this with: "Sadko, Wikipedia" in the immediate vicinity of the image. A message to me would be appreciated as well. If you wish to use, license, or buy the image, please contact me to discuss terms. More of my work can be found in my personal gallery. · CC BY-SA 4.0

המלך סטפן דצ'אנסקי מחזיק דגם קטן של כנסייה בעלת כיפה. הוא בעל זקן ומוקף הילה, חובש כיסוי ראש גבוה ולבוש בגדים משובצים בזהב. בציור של ימי הביניים, מייסדים הוצגו לעתים קרובות כשהם מחזיקים את הכנסייה שתרמו לה. המלך נקבר בכנסייה, מה שהפך אותה לאתר קבורה מלכותי. קברו, ארון קבורה מעץ מגולף, הושלם בשנת 1340.

BLAGO Fund, Inc. · CC BY 4.0

לונגין היה נזיר-צייר שבילה שני עשורים במנזר זה במחצית השנייה של המאה השש-עשרה. מלאכת הציור של המנזר נמשכה בזמן שהאזור נשלט בידי האימפריה העות'מאנית. הוא יצר חמישה-עשר איקונינים, הכוללים סצנות של החגים הגדולים ושל נזירים מתבודדים. יצירתו המהוללת ביותר היא איקונין של סטפן דצ'אנסקי. סצנת קרב זו עמוסה לוחמים רכובים, חניתות ודגלים. הקרב נקרא קרב ולבז'ד, אך לא ברור אם לונגין צייר אותו. רוכב מעוטר הילה בכיסוי ראש דמוי כתר מבודד בצד ימין.

Unknown author · CC0